סימן מח: אמר לה קדשתיך, והיא אומרת: לא, או להפך

 סעיף א

האומר לאשה: קדשתיך, והיא אומרת: לא קדשתני, הוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו.

סעיף ב

קדשתני, והוא אומר: לא קדשתיך, הוא מותר בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו.

סעיף ג

קדשתיך, והיא אומרת: לא קדשתני, אלא בתי, הוא אסור בקרובות האם והאם מותרת בקרוביו; ומותר בקרובות הבת, והבת מותרת בקרוביו.

סעיף ד

קדשתי את בתך, והיא אומרת: לא קדשת אלא אותי, הוא אסור בקרובות הבת, והבת מותרת בקרוביו; ומותר בקרובות האם, והאם אסורה על קרוביו.

סעיף ה

כל אלו שטוענין הקדושין, כשטען הטוען שהיו שם עדים והלכו להם למדינה אחרת או מתו, אבל אם הודו שהיו הקדושין בלא שני עדים, אין כאן קדושין.

סעיף ו

כל מקום שאמרנו שאמרה האשה לאיש: קדשתני, והוא אומר: לא קדשתיך מבקשים ממנו שיכתוב לה גט להתירה.

הגה: ואז נאסר בקרובותיה, הואיל ונתן לה גט. אבל אם הוא אומר: קדשתיך, והיא אומרת: לא קדשתני, וכפאו לגט משום חשש הנמנע לנושאה, אין האשה נאסרת בקרוביו מחמת הגט (הגהות מרדכי דקדושין).

סעיף ז

מי שאמר: קודם שקדשתי את אשתי קדשתי את אחותה בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים, ולא גרשתיה והרי היא נשואה, אינו נאמן לאוסרה על בעלה, כל זמן שלא יביא עדים. ואפילו אם תאמר היא: אמת שקדשתני, אינה נאמנת לאסור עצמה על בעלה, ואפילו אם יביא עדים שקדשה. אם נתקדשה אחות אשתו בפניו, אינה נאסרת על בעלה, וזה אסור באשתו, שכיון שאמר: שקידש אחותה תחלה, נאסר בקרובות שתיהן (ועיין לעיל סוף סימן מ"ו).