סימן קג: אלמנה שמכרה נכסיה לכתובתה אם צריכה למכור על פי בית דין

 סעיף א

אלמנה, בין מן האירוסין אם כתב לה כתובה, בין מן הנשואין, מוכרת מנכסי בעלה לגבות כתובתה שלא בבית דין ושלא בהכרזה, לא שנא אם מוכרת לגבות כל כתובתה ביחד, לא שנא אם מוכרת שלשה או ארבעה פעמים לגבות מעט מעט בכל פעם, מוכרת שלא בבית דין מומחים, אבל צריכה בית דין הדיוטות שלשה אנשים נאמנים בקיאים בשומת קרקע.

הגה: ודוקא עיקר הכתובה והתוספת, אבל אינה מוכרת שלא בבית דין לגבות נדונייתא, דאינו רק כתוב בעלמא (ב"י בשם הריטב"א פרק אלמנה ניזונת). אם מכרה בינה לבין עצמה שוה בשוה, מכרה קיים. ויש חולקים בזו.

סעיף ב

אחריות המכר על היתומים, בין אם תמכור היא או בית דין. (ולכן אף אם מכרו בית דין, בטעות, כגון שהאשה מחלה הכתובה ליתומים, בסתר, אין היתומים יכולין לטרוף מן הלוקח) (תשובת הרא"ש כלל ס"ג).

סעיף ג

גרושה, לא תמכור אלא בבית דין מומחים. ואלמנה נמי, אם נשאת, לא תמכור אלא בבית דין מומחים.

סעיף ד

אם בית דין מוכרים ונותנים לה, אינה נשבעת שלא זלזלה בנכסים (אלא נשבעת שלא אתפסה צררי ושלא תפסה היא משלו) (טור). אבל אם היא בעצמה מוכרת, צריכה לכלול בשבועתה שלא זלזלה בנכסים.

סעיף ה

אלמנה ששמה ולקחתו לעצמה, אינו כלום, אפילו הכריזו עליו, אלא אם כן היו בשומא בית דין הדיוטות. ויש אומרים שאינו כלום עד שיהיו שם בית דין מומחים.

סעיף ו

אלמנה שהיתה כתובתה מאתים, ומכרה שוה מאה במאתים או שוה מאתים במאה, נתקבלה כתובתה.

סעיף ז

היתה כתובתה מאה ומכרה שוה מאה ודינר במאה, מכרה בטל. ואפילו היא אומרת: אני אחזיר את הדינר ליורשים.

סעיף ח

היתה כתובתה ארבע מאות זוז, ומכרה לזה מנה שוה בשוה, וכן לשני, וכן לשלישי, ומכרה לרביעי שוה מנה ודינר, במנה של רביעי בלבד מכרה בטל.