סימן קז: הכותב כל נכסיו לאשתו אם קנתה, ויצא עליו שטר חוב

 סעיף א

הכותב כל נכסיו לאשתו, בין בריא בין שכיב מרע, אף על פי שקנו מידו, לא עשאה אלא אפוטרופא על יורשיו, בין שהיו יורשיו בניו ממנה או מאשה אחרת או אחיו, או שאר יורשין. ואם שייר כל שהוא, בין קרקע בין מטלטלין, קנתה כל מה שכתב לה. (בין כך ובין כך לא אבדה כתובתה) (טור).

סעיף ב

במה דברים אמורים, בנשואה. אבל אם כתב כל נכסיו לאשתו ארוסה, או לגרושה, אף על פי שלא שייר כלום, מתנתו קיימת. (ואבדה כתובתה, אלא אם כן ששייר מקצת נכסים) (ג"ז טור).

סעיף ג

כל אשה שקנתה כל נכסי בעלה במתנה גמורה, איבדה כתובתה ותקרע. לפיכך אם יצא שטר חוב עליו מוקדם למתנה זו, והלכו כל הנכסים בפריעת החוב, תשאר היא בלא כלום ולא תקח בכתובתה שקדמה לחוב, שאומדן דעת הוא שבהנאה שבאה לה בשמועה זו שכתב לה כל נכסיו איבדה כל זכות שיש לה בנכסיו מצד כתובתה בין מאותם שהיו לו בין מאותם שמכר או נתן קודם לכן. אבל אם אחר כך זכה בנכסים, גובה כתובתה מהם.

סעיף ד

יש מי שאומר דהא דלא הפסידה כתובתה בששייר, היינו כשכותב לה סכום מנכסיו, ואפילו אם הסכום הוא גדול כגון שכתב לה מחציתם או שני שלישים. אבל אם כתב לה כל נכסיו ופירש השיור, אפילו אם שייר הרבה, איבדה כתובתה מנכסים שיש לו, שכבוד שעושה לה שכתב לה כל נכסיו גורם המחילה.

סעיף ה

יש מי שאומר שאם הוברר הדבר שהערים במתכוין כדי להפסידה, לא איבדה כתובתה.

סעיף ו

היו לו שתי נשים וכתב כל נכסיו לשתיהן, לא קנתה שום אחת מהן, ושתיהן אפוטרופסות. אבל אם כתב חצי נכסי לאשתי פלונית וחצי נכסי לאשתי פלונית, הראשונה קנתה שהרי שייר, והשנייה לא קנתה.

סעיף ז

כתב כל נכסיו לאשתו ולבנו, אשתו קנתה החצי, ובנו לא קנה, אלא הוא אפוטרופוס. ויש מי שאומר ששניהם אפוטרופסים.

הגה: היה לו בן ואשה, ואמר: כך וכך נכסים לבני והשאר לאשתי, ודאי נתכוין למתנה גמורה. דאם היה רוצה לעשות אפוטרופוס, לא היה נותן המקצת לבן, שהרי הכל שלו (ב"י בשם תשובת רב האי).

סעיף ח

כתבם לאשתו ולאחר, האחר קנה החצי, ואשתו הוי אפוטרופוס בשאר החצי. וכל היכא שיש להוכיח מתוך השטר דלא נתכוין לאפוטרופא אלא למתנה גמורה, הויא מתנה.

סעיף ט

אם אמר: אשתי תמשול בכל הנכסים, אינו לשון מתנה אלא לשון אפוטרופוס. (מי שכתב נכסיו לאשתו ואחריה ליורשיו, הוי מתנה ולא אפוטרופסות) (הגהות מרדכי דב"ב).

סעיף י

אם אמר: תטול בתי פלונית חמשים זהובים ופלונית בתי חמשים זהובים, והיו לו שלש בנות ואשה אחת, אמרו לו: ואשתך מה תהא עליה, אמר: השאר שלה, של אשתי הוי מתנה גמורה כיון שהעמיד ירושת התורה אפילו באחד מיורשיו. (צוה לתת מנכסיו לצדקה הוי שיור. ויש חולקים) (ב' הדעות בהגהות מרדכי דב"ב).