סימן קט: שכיב מרע שאמר: תנו מאתים זהובים לאשתי בכתובתה
סעיף א
שכיב מרע שאמר: תנו מאתים זוז לאשתו כראוי לה, נוטלתן לבד מכתובתה. ואם אמר: תטול מאתים זוז בכתובתה, לא תטול שתיהן, אלא ידה על העליונה, אם ר' זוז יותר, נוטלתן. ואם כתובתה יותר, נוטלתן.
סעיף ב
הא דאמרינן דכי אמר בכתובתה ידה על העליונה, בשלא חלק נכסיו. אבל אם חלק נכסיו, נתבאר משפט בסימן ק"ו.
סעיף ג
אם אמר: תנו מנה לאשתי, סתם, יש מי שאומר דידה על העליונה. ויש מי שאומר דהוי מתנה לבד מכתובתה. (ואם אמר בפירוש: תנו לה במתנה, נוטלתן לכולי עלמא לבד מכתובתה) (ריב"ש סי' ת"פ).
סעיף ד
שכיב מרע שצוה שיתנו לאשתו בגדיה, נוטלת כל בגדיה בין של חול בין של שבת.
הגה: ויש אומרים דאם נתן לה במתנה בשעת מותו, אף צמידים שבבגדיה בכלל. אבל אם כתב לה כך בשעה שנשאת, אין צמידים בכלל (מהרי"ו סימן קמ"ד). ואם אמר: מלבושיה, גם הסרבל ואונקלי ומטפחות וסידר בכלל, דבכל דבר שאדם לובש ומתעטף, נקרא מלבוש.