סימן קטז: דין כתובה ותנאיה, ודין הנושא אשה באיסור

 סעיף א

הנושא אחת מחייבי לאוין, אם הכיר בה יש לה עיקר ותוספת וכל תנאיה; ומיהו מזונות אין לה אלא לאחר מותו, אבל בחייו אין לה, אפילו לותה ואכלה אינו חייב כלום, (ואם זן אותה, מעשה ידיה שלו) (נ"י פ' יש מותרות). ואם לא הכיר בה, אין לה מנה ומאתים אבל תוספת יש לה. ואין לה שום תנאי מתנאי כתובה, ואפילו מזונות, אחר מותו; ואינו חייב בפרקונה, ואפילו הכי אינו משלם פירות שאכל משלה, ואפילו הם בעין אצלו. ונכסיה שהכניסה לו, אם הם בעין, בין נכסי מלוג בין נכסי צאן ברזל, תטלם; וכל מה שאבד או נגנב או כלה או נשחת מנכסי צאן ברזל, אינו חייב לשלם; וכל מה שאבד או נגנב מנכסי מלוג, חייב לשלם.

סעיף ב

חייבי עשה, אפילו לא הכיר בה, דינה כחייבי לאוין שהכיר בה.

סעיף ג

אילונית, אם הכיר בה, הרי היא ככל הנשים ויש לה כתובה ותנאי כתובה, וכן זוכה הבעל במה שזוכה בשאר הנשים. ואם לא הכיר בה, דינה כדין חייבי לאוין שלא הכיר בה.

סעיף ד

שניה, בין הכיר בה בין לא הכיר בה, דינה כדין חייבי לאוין שלא הכיר בה; חוץ מנכסי צאן ברזל ונכסי מלוג, שדינה בהם ככל הנשים.

סעיף ה

הממאנת, אין לה מנה ומאתים אבל יש לה תוספת; וחייב לזונה ולפדותה כל זמן שהיא תחתיו ואוכל פירותיה, אבל אם הלך למדינת הים ולותה למזונותיה או לפדיונה ואח"כ מיאנה, אינו חייב לשלם אף על פי שאכל פירותיה, ואפילו הם בעין.

סעיף ו

קטנה היוצאת בגט, דינה כגדולה היוצאת בגט.