סימן פו: שלא לקבל פקדונות מנשים, עבדים וקטנים

 סעיף א

אין מקבלין פקדון מאשת איש; ואם קבל, יחזיר לאשה. (ואם אמרה: של פלוני הם, נאמנת (טור). הלכה האשה למדינת הים, ובא הבעל ותבע מן הנפקד ואומר שאשתו גנבה לו, לא יתנם לו עד שתבא האשה או תמות, כן נראה לי) ואם אמרה בשעת מיתתה: של פלוני הם, אם נאמנת לו, יעשה כדבריה; ואם לאו, יתן ליורשים. (וכן אם מתה ולא אמרה כלום). ויש מי שאומר שאם היא נושאת ונותנת בתוך הבית, אינה נאמנת לומר של פלוני הם.

הגה: מיהו כל זמן שהיא חיה יחזיר לאשה (טור), מיהו אם החזיר לבעל, פטור הנפקד, אפילו אינה נושאת ונותנת תוך הבית (מרדכי פרק חזקת הבתים).

סעיף ב

הבעל שלוה מהאשה ואחר כך גירשה, אין לה עליו כלום.

הגה: וכל שכן אם לא גירשה (ד"ע). ויש אומרים דוקא אם היו המעות טמונים כשלוה ממנה, אבל לא היו המעות טמונים, ולוה ממנה, צריך לשלם לה אפילו לאחר שגירשה (טור). והוא הדין אם תקפם מידה, דמאחר שלא היו המעות טמונים, נאמנת לומר: שלי או של פלוני הם (סברת הרב). מיהו אם נושאה ונותנת תוך הבית, או שהבעל מאמינה על שלו, אינה נאמנת (טור). (וע' לעיל סי' פ"ה סעיף י"ב). לוה ממנה בשטר, היא אומרת: לא היו המעות טמונים, והוא אומר: טמונים היו, עליה להביא ראיה אז פטור לשלם (נ"י פרק חזקת). ועיין לעיל בח"ה סימן ס"ב אשה שהיו שטרות יוצאין על שמה מה דינן. אשה שמכרה או משכנה מטלטלין, אם הקונה או המלוה אינו יודע שהם של בעל, אינו צריך להחזיר אליו, אפילו רוצה הבעל להחזיר לו דמיו וטוען שהיא גנבן לו. (הגהות מיימוני פכ"ב דאישות). ויש אומרים דאם היא נושאת ונותנת תוך הבית, הבעל נאמן וצריך להחזיר לו בלא דמים (ר"י נכ"ב). ונראה לי דוקא בשאין דרכה למשכן או למכור בלא רשות בעלה, אבל אם דרכה בכך, מה שעשתה עשוי; וכן נראה להורות, וע"ל סימן צ'.