סימן צא: אשה שהכניסה מלוה לבעלה ומחלה

 סעיף א

אשה שהכניסה שטר חוב לבעלה וחזרה ומחלתו, אינו מחול, מפני שידו כידה.

הגה: ולכן אינה נאמנת ג"כ לומר: פרוע הוא (נ"י פ' הכותב). והוא הדין מלוה על פה אינה יכולה למחול (ב"י בשם רבינו ירוחם).

סעיף ב

בעל בנכסי אשתו הוי כלוקח. לפיכך מי שאמר לאשה: נכסי לך ואחריך לפלוני, ונשאת, הוי כלוקח, ואין לאחריך במקום בעל כלום, דקיימא לן נכסי לך ואחריך לפלוני ומכר הראשון, אין לשני אלא מה ששייר ראשון. במה דברים אמורים, באומר כן לפנויה, אבל האומר לנשואה: נכסי לך ואחריך לפלוני, ומתה, אחריך קונה ולא הבעל. לפיכך האומר לנשואה: נכסי לך ואחריך לפלוני, ומכרה, ומתה, יעמדו נכסים ביד הלוקח.

סעיף ג

גבו לאשה קרקע מבעל חובה, ונשאת ומתה וירשה הבעל, אף על גב דשומא חוזרת לעולם, הכא אינה חוזרת דבעל כלוקח הוי, והוי כאלו מכרתו לאחר. וכן אם גבו ממנה לבעל חוב, ונשאת ומתה וירשה, אין מחזירין לו השומא.

סעיף ד

היה עליה מלוה על פה ואחר כך נשאת, אינה נגבית מהבעל, דמלוה על פה אינו גובה מהלקוחות.

הגה: מיהו אם המעות שהלוה בעין, חייב לשלם (רבינו ירוחם והמרדכי). ואם בא המלוה קודם שנשאת ורוצה למחות נשואיה עד שתפרעהו ושלא יפסיד שלו, הדין עמו, ואע"פ שעדיין לא הגיע זמן הפרעון (ב"י בשם נ"י). אבל אם היה עליה מלוה בשטר, גובה מנכסים שהכניסה לבעלה. (קהל שעשו ביניהם תקנות בקנסות, ועברה אשה על התקנה, בעלה חייב לשלם).

סעיף ה

שלח סבלונות למשודכת והלכה ונשאת לאחר, והלה תובע סבלונותיו, דינם כמלוה בשטר.

הגה: אם לקחה יותר מכתובה ונשאת, צריך הבעל להחזיר המותר (מהרי"ק שורש י"ח). וכן אם נתחייבת מס ונשאת, הוי כשלח הסבלונות, דכל אלו קלא אית להו ואין דרך לעשות בה שטר, לכן הוי כמלוה בשטר (מוהר"ם פאדוואה סימן נ"ה). אבל ניזקין ומקח ודברים אחרים, אין חייב לשלם (נ"י פ' יש נוחלין). אשה ששדכה בתה לשמעון ונתחייבה בנדוניא, ואח"כ נשאת בעצמה לאיש, מהמשודך לבתה מוציא כל מה שנתחייבה מבעלה מנכסים שהכניסה לו, דהוי כמלוה בשטר, אף על פי שבשעה שעשתה השדוכין לבתה עדיין לא נשבעה על כתובתה, מכל מקום מאחר דנשבעת לבסוף אגלי מילתא למפרע דמה שעשתה תחילה בדין היה (ב"י בשם תשובת הרשב"א). יש אומרים הא דמלוה בשטר גובה מן הבעל מנכסים שהכניסה לו, היינו שהכניסה לו קרקע או מטלטלין וכתבה לבעלה חוב המטלטלים אגב קרקע; אבל לא כתבה לו אגב, ולא הכניסה לו רק מטלטלין, אפילו מלוה בשטר אינה גובה מבעלה, דאין בעל חוב טורף מטלטלין המשועבדים (תשובת רמב"ן סימן צ"ו); וסברא נכונה היא. ומכל מקום נראה להו דבמכנסת שאינה שלה, כגון שלקחה יתר מכתובתה, חייב להחזיר בכל ענין. ועיין בת"ה סוף סימן צ"ו (נתבאר לעיל).