סימן קנה: עד איזה זמן הקטנה ממאנת, ויתר דיני מיאון

 סעיף א

קטנה שאין לה אב, או שיש לה אב והשיאה אביה ונתאלמנה או נתגרשה כשהיא קטנה, שהיא כיתומה בחיי האב, שהרי אין לו עוד רשות בה, והשיאו לדעתה, כיון שאין קדושיה אלא מדרבנן, אם אינה חפצה בבעלה אינה צריכה ממנו גט, אלא יוצאת ממנו במיאון. אבל אם השיאוה שלא לדעתה, או אפילו לדעתה, ואינה יודעת לשמור קדושיה, אפילו מיאון אינה צריכה.

הגה: ולכתחלה יש לבית דין ליזהר שלא להשיא יתומה קטנה במקום שנראה להם שיבא לידי מיאון. ואין לדיין בזה אלא מה שעיניו רואות (הגהות מיימוני פרק י"א בשם ר"י).

סעיף ב

איזו היא קטנה שצריכה למאן, מבת שש שנים עד בת עשר בודקין אותה לפי יופי דעתה אם יודעת לשמור קדושיה, ושהם קדושין, לא שתשמור אותה כדרך שמשמרת האגוז והתמרים וכיוצא בהם, הרי זה צריכה מיאון. ואם אינה יודעת לשמור קדושיה, אינה צריכה למאן, אלא הולכת לבית אמה כאלו לא נתקדשה מעולם. ופחותה מבת שש, אפילו היא נבונה לחש ביותר ויודעת לשמור, אינה צריכה מיאון. ויתירה על בת עשר, אפילו סכלה ביותר, צריכה מיאון.

הגה: ויש אומרים דכל זה כשנשאת לדעת אחיה ואמה, אבל אם נשאת שלא לדעתן, אינה צריכה למאן (הגהות אלפסי פרק בית שמאי). ויש אומרים דאם הגיעה לפעוטות, צריכה למאן (בית יוסף בשם הריטב"א).

סעיף ג

המיאון הוא שתאמר: אי אפשי בפלוני בעלי או אי אפשי בקדושין שקדשוני אמי ואחי. ואפילו לא אמרה דבר, אלא הלכה ונתקדשה לאחר כשהיא קטנה, אף על פי שהיתה נשואה, קדושיה הם הם מיאוניה.

סעיף ד

ממאנת, בין מן האירוסין בין מן הנשואין, אפילו שלא בפני הבעל ושלא בפני בית דין, רק שיהיה בפני שנים שיעידו על הדבר. ויש מי שאומר דלכתחלה בעינן ג'.

סעיף ה

כשם שממאנת בבעל כך ממאנת ביבם, אם לא מיאנה בבעל.

סעיף ו

מיאנה בבעל ונשאת לאחר, ממאנת בו. וכן בשלישי וברביעי, אפילו כמה פעמים, כל זמן שהיא קטנה.

סעיף ז

השנים שמיאנה בפניהם כותבין לה גט מיאון וחותמין בו ונותנים לה. ואינו כגט גירושין להיות נתינתו מגרש, לפיכך אינו צריך כתיבה לשמה, ולא מסירה, ולא דבר ממשפטי גט הגירושין, ואין כותבין. בו תופס הגט, לפי שאינו אלא כמעשה בית דין.

סעיף ח

אלו שממאנת בפניהם צריך שיכירו אותה ואת בעלה. לפיכך כל מי שיראה שמיאנה בפני שנים יכול לכתוב לה גט מיאון, אע"פ שאינו מכירה, שודאי הכירוה אותם שמיאנה בפניהם. (ודוקא לכתחלה, אבל בדיעבד אפילו שאינם מכירים הבעל רק האשה, סגי) (כך כתב הב"י).

סעיף ט

אותם שממאנת בפניהם צריך שיתברר להם שהיא קטנה.

סעיף י

קטנה הממאנת אין לה כתובה מנה ומאתים, אבל יש לה תוספת. וכל זמן שלא מיאנה, בעלה זכאי במעשה ידיה ובמציאתה, וחייב במזונותיה ופדיונה כל זמן שהיא תחתיו, אבל אם הלך למדינת הים, ולותה ואכלה או לצורך פדיונה, ועמדה ומיאנה, אינו חייב לשלם, אע"פ שאכל פירותיה, ואפילו הם בעין עדיין, שליקטן ומונחין ברשותו, אינו מחזירן. ונכסין של צאן ברזל ושל מלוג, אם הם בעין, נוטלתן; ומה שאבד מהם מנכסי צאן ברזל, חייב לשלם; ומנכסי מלוג, פטור. והוא מותר בקרובותיה, והוא מותרת בקרוביו, וכשרה לכהונה, ואינה צריכה להמתין ג' חדשים מלהנשא; ואם נשאת לאחר וגירשה או מת, מותרת לחזור לראשון. ולא עוד אלא אפילו גירשה הראשון, והחזירה, ומיאנה בו ונשאת לאחר אחר שמיאנה בו, וגירשה האחר, מותרת לחזור לראשון, שכל היוצאת במיאון, אף על פי שקדמו גט, הרי זו כמי שלא נתגרשה ממנו בגט מעולם, ומותרת לחזור לו. אבל המגרש את הקטנה בגט, יש לה כתובה, ואסור בקרובותיה, ואסורה בקרוביו, ואסורה לכהונה, וצריכה להמתין שלשה חדשים; ואם נשאת לאחר ומיאנה בו, אסורה לחזור לראשון, מפני שיצאה ממנו בגט, אע"פ שיצאת מן האחרון במיאון, ואין צריך לומר אם גירשה האחרון או מת. וכן אסורה לאבי הראשון, ולבנו, ולאחיו, כשאר הגרושות, אף ע"פ שיוצאת מן האחרון במיאון. ואם מיאנה בראשון, והחזירה וגירשה ונשאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה או מיאנה בו, אסורה לחזור לראשון ולקרוביו, שכל שיצאת ממנו במיאון לבסוף, דינה כממאנת; וכל שיצאת ממנו בגט לבסוף, דינה כמגורשת.

סעיף יא

הממאנת ביבם, אסורה באביו, מפני שנראית ככלתו בעת שמת בנו ונפלה ליבום. אבל לשאר קרובים, מותרת. ויש אומרים גם בשאר קרובים. (ודוקא בקרובי המת, אבל בקרובי היבם שמיאנה בו מותרת) (כך כתב הב"י). ומכל מקום אם מיאנה באחד מהיבמים, מותרת לשאר אחיו.

סעיף יב

עד מתי הקטנה ממאנת, עד שתביא ב' שערות אחר י"ב שנה, או עד שתלד. (ומשעת הריון הוי כגדולה) (א"ז). וכל זמן שלא הביאה ב' שערות ולא ילדה, חשובה כקטנה, אפילו נולדה לה סימני אילונית. אבל אם היא בת עשרים, ונולדו בה סימני אילונית, חשובה כגדולה (למפרע, מזמן שהיתה בת י"ב, אף על גב שהביאה אח"כ שתי שערות) (בח"ה סי' רל"ה), ואינה יכולה למאן. ובת י"ט שנה ושלשים יום, דינה כבת כ' דל' יום בשנה חשוב שנה. ויש מי שאומר שאינה חשובה בת כ' שנה עד שתהיה בת כ' שנה פחות ל' יום.

סעיף יג

אם היא בת כ', ולא נולדו בה סימני אילונית ולא הביאה שתי שערות, חשובה כקטנה עד שתביא ב' שערות או שתגיע לרוב שנותיה שהם ל"ה שנה ויום אחד, שאז הרי היא אילונית אע"פ שלא נראו בה סימני אילונית, וחשובה כגדולה ואינה יכולה למאן (וע"ל סי' קע"ב סימני אילונית מה הם).

סעיף יד

אין שתי שערות סימן גדלות אלא א"כ באו מי"ב שנה ואילך, אבל אם באו קודם לכן, אפילו תוך שנת שנים עשר, חשוב כשומא, ואינה נחשבת גדולה על ידם אלא א"כ הביאה אחרות אחר שנים עשר שנה. (ויש אומרים שאם הביאה שערות ביום אחרון של שנת שנים עשר חשובה גדולה) (טור בשם ר"ת וכך כתב הרא"ש). ומיהו כשמוצאים לה שערות אחר הזמן, מחזיקין אותה כגדולה אפילו לחליצה, ולא חיישינן שמא באו קודם הזמן, ויש אומרים שאם נראו בה ב' שערות קודם שנים עשר שנה, ועודם עליה אחר שנים עשר שנה, אע"פ שלא הביאה שערות אחר שנים עשר שנה, חשובה כגדולה למיאון, ואע"פ כן חשובה כקטנה לחליצה. (ספק אם הגיעה לשנים עשר שנים או לא, אזלינן לחומרא) (בתשובת רשב"א אלף רי"ו).

סעיף טו

כשבודקין אותה בודקין ע"י נשים כשרות ונאמנות, ואפילו אשה אחת בודקת, ושומעין לה אם הביאה ואם לא הביאה, ואפילו היא קרובה. (וע"ל סימן קס"ט אם נשים נאמנות על שנותיה).

סעיף טז

שתי שערות צריך שיהיה בעיקרן גומות. ואפילו שתיהן בגומא אחת הרי אלו סימן. נמצאו שתי גומות זו בצד זו ואין בהן שער, הרי אלו סימן, חזקה אין גומא בלא שער, ושערות היו בהם ונשרו.

סעיף יז

ב' שערות צריכות שיהיו במקום הערוה. ובית הערוה כולו מקום סימנים, בין למעלה בין למטה, בין על איברי הזרע עצמן. ויש מי שאומר שאפילו אחת בגבה ואחת בכריסה, או אחת בקשרי אצבעותיה של יד ואחת בקשרי אצבעותיה של רגל, חשובה גדולה למיאון אבל לא לחליצה.

סעיף יח

שיעור אורך השתי שערות, משיצמחו ויהיו ראויים להנטל בפי הזוג (פי' מספריים) או לקרוץ בצפורן, חשובה גדולה למיאון. אבל אינה חשובה גדולה לחליצה עד שיהיה בהן כדי לכוף ראשן לעיקרן (וע"ל בפי' סדר חליצה סי' כ"ז).

סעיף יט

במה דברים אמורים שיכולה למאן אחר י"ב שנה, כשבדקו אותה ולא הביאה שתי שערות. אבל סתמא, משיש לה י"ב שנה איננה יכולה למאן, חזקה שהביאה שתי שערות. ומכל מקום לא תחלוץ עד שיבדקו אותה וימצאו שתי שערות.

סעיף כ

במה דברים אמורים שיכולה למאן כשבודקים אותה ולא הביאה, כשלא בעל אחר היות לה שנים עשר שנה ויום אחד. אבל אם בא עליה אחר כך, אינה יכולה למאן, שאף על פי שאין מוצאין לה סימנין חוששין שמא נשרו, שהוא ספק דאורייתא, שאם היה ידוע שהיו לה שתי שערות קודם שבא עליה הוו קדושין גמורים, שודאי בעל לשם קדושין, ואם קדשה אחר לא היתה צריכה ממנו גט, וכיון שהוא ספק דאורייתא חיישינן שמא הביאה סימנין קודם שבעל, וצריכה גט מספק. ואם מיאנה בו אחר שנבעלה, ונבדקה ולא נמצאו לה שערות, ונתקדשה לאחר, צריכה ממנו גט, מספק, ואסורה לחזור לו, ואם נשאת תצא מזה ומזה; והולד, ספק ממזר משניהם.

סעיף כא

הביאה שתי שערות אחר שנים עשר שנה, ולא בעל אח"כ, הוו ספק קדושין. ואם בא להוציאה צריכה גט, מדרבנן. ואם לא גירשה, ועמדה ונתקדשה לאחר, צריכה גט משניהם. ואם ירצו, מגרש ראשון ונושא שני. אבל גירש שני, לא יקיים ראשון, שמא יאמר: החזיר גרושתו אחר שנתארסה. ואם בא עליה שני קודם שגירש ראשון, תצא מזה ומזה, ואין הולד מן השני ממזר. ואם בא עליה ראשון קודם (גירושי) שני, הולד ממזר.

סעיף כב

יש אומרים דהאידנא יש להחמיר שלא תמאן אחר שנים עשר שנה, אע"פ שנבדקה ולא נמצאו לה שתי שערות וגם לא בעל אחר שנים עשר שנה.

הגה: ולכולי עלמא אם היא פחותה מבת שנים עשר שנה ממאנת, אפילו בזמן הזה. וכן עשה מהר"ר יעקב פולק ז"ל מעשה בימיו, ודלא כיש מחמירין ואמרו שאין בת ממאנת בזמן הזה כלל (מהר"ם מרזבירק ור"י מינץ סימן י"ג).