סימן קעז: הלכות אונס ומפתה

 סעיף א

המפתה בתולת ישראל (עד שלא תבגר, והיא מבת שלשה ואילך) (טור הרא"ש), משלם בושת ופגם וקנס. ואם אנסה, משלם עוד צער. (ואם נשאה המפתה, אינו צריך ליתן קנס) (טור).

סעיף ב

אונס ומפתה, דנין אותה בשלשה דיינים, ובלבד שיהיו סמוכים, בא"י. והאידנא שאין סמוכים, מנדין אותו עד שפייס את חבירו; וכד יהיב ליה שיעור מאי דחזי למיהב, שדינן ליה. (והבת, כל זמן שהיא ברשות אביה, הכל לאביה (גם זה שם). ועיין בטור סימן זה שהאריך בדינים אלו, והרב המחבר קצר בהם, שאינם שכיחין).

סעיף ג

האונס את הבתולה, חייב לישא אותה, ובלבד שהיא ואביה יהיו מרוצים, אפילו היא חגרת או סומא, ואינו רשאי להוציאה לעולם אלא לרצונה. לפיכך אין צריך לכתוב לה כתובה. ואם עבר והוציאה, כופין אותו להחזירה.

סעיף ד

היתה אסורה לו, אפילו איסור דרבנן, אינו רשאי לישא אותה. וכן אם נשאה ומצא בה ערות דבר, יגרשנה.

הגה: יצא עליה שם רע, כגון שבאו שנים והעידו עליה שתבעתו לזנות, אין לה קנס. אבל משום קול בעלמא על שם רע שיצא עליה, לא הפסידה הקנס (טור). בא עליה באונס ואח"כ פתה אותה, מקרי מאנס, אף על גב דאח"כ נתרצית לו (מהרי"ק שורש קכ"ט).

סעיף ה

הנטען על הפנויה, יש אומרים שלא לכנוס משום לזות שפתיים, שנראה שמחזיקים הקול. ויש אומרים שמצוה לכנוס.

הגה: והסברא ראשונה עיקר. ובמקום שיש לחוש שלא תצא לתרבות רעה, מותר לכונסה. וכל זה בקול בעלמא, אבל אם ודאי בא עליה, מצוה לכונסה, אבל אין כופין על כך (שם). ואם נטענת משנים, מראשון אינו אלא קול בעלמא, והשני הוסיף בפגמה, השני מצוה לכונסה. ואם נטענת משניהם בשוה, האחד נשוי והשני אינו נשוי, מצוה על שאינו נשוי לכונסה (ג"ז שם). וע"ל סי' כ"ב אם היא נאמנת עליו. זונה שתבעה לאחד שנדר לה דבר באתננה, והוא כופר, צריך לישבע כמו בשאר תביעות (ריב"ש סי' מ"א). זהו שחייבה תורה לאונס ומפתה ממון, היינו אם כבר נעשה המעשה במקרה, אבל אסור לאב ליתן בתו לזנות, ועל זה נאמר: לא תחלל בתך להזנותה (ויקרא יט, כט) וכל המכינה עצמה לזנות, בין מדעתה בין מדעת אביה, הרי זו קדשה, ואין חלוק בזה בין בתולה לבעולה (טור בשם הרמב"ם). ורשאין הבית דין לקנוס הזונות, כדי לעשות גדר. ומעשה באחת שזנתה עם העובד כוכבים, וחתכו את חוטמה, כדי לנוולה (תשובת הרא"ש כלל י"ח).