סימן קס: חיוב מזונות היבמה וקבורתה, ודין נכסיה וירושתה

 סעיף א

יבמה שלשה חדשים (הראשונים), ניזונת משל בעלה ומעשה ידיה ליבם; מכאן ואילך אינה ניזונית לא משל בעל ולא משל יבם. עמד בדין (לאחר שלשה חדשים) (ריב"ש סימן ק"ד) ותבעתו ליבם או לחלוץ (לפני בית דין), ונתרצה לייבם ואירעו אונס, שחלה או שהוצרך לברוח מחמת ממון או מחמת מרדין, חייב במזונותיה בלא שבועה.

סעיף ב

הניחה מעוברת, הרי זו ניזונית עד שתלד. ילדה ולד של קיימא, הרי זו ניזונית כל ימי אלמנותה, כשאר כל הנשים.

סעיף ג

נפלה לפני יבם קטן, אין לה מזונות עד שיגדיל.

הגה: ילדה ספק נפל, שדינה לחלוץ שלא להתייבם, כמו שנתבאר לעיל סימן קנ"ו, נוטלת כתובתה מיד (הגהות מרדכי). יש אומרים הא דאינה ניזונית משל יבם קטן, היינו מנכסיו, ואפילו נדוניא שהכניסה לבעלה והחזיק בה; אבל לא החזיק בנדוניא שלה, כגון שעדיין מונחת ביד שליש, ניזונית מנדונייתה, כל שכן במקום שהיא אומרת שיתנו הנכסים לידה והיא רוצה לקיים הקרן עד שיגדיל הנער ולזון מן הריוח, שנותנין המעות לידה (שם בשם הרי"ף).

סעיף ד

מעשה ידיה שלה לעולם, אפילו היא ניזונת. (ודוקא לאחר שלשה חדשים) (ד"ע).

סעיף ה

נפלו לה נכסים בעודה שומרת יבם, מוכרת ונותנת, וקיים, שאין ליבם בהם כלום עד שיכנוס. ואפילו עשה בה מאמר. והוא הדין אם נשארת אלמנה מן האירוסין, ונפלו לה בעודה ארוסה, שמוכרת ונותנת, וקיים, דלא עדיף יבם מבעל.

סעיף ו

אין ליבם פירות בנכסי מלוג של שומרת יבם, ובנכסי צאן ברזל שהכניסה לאחיו אין לו בפירותיהם אלא מחצה. ויש מי שכתב שגם בהם אין לו פירות כלל, עד שיכנוס.

הגה: והראשון עיקר. ויש אומרים דאפילו נכסי מלוג שנפלו לה בעודה תחת בעלה דינן כנכסי צאן ברזל, ויחלוקו בפירות (הרמב"ן והר"ן פרק האשה). וכן יחלוקו בירושתה, אם מתה. ובמקום שהפירות שלה, כך יכולה למכור בקרקע כפי חלקה בפירות.

סעיף ז

מתה כשהיא שומרת יבם, יורשיה יורשין נכסי מלוג שלה וחצי נכסי צאן ברזל (וכן אם נתן לה היבם מתנה, יורשיה יורשין אותה) (מהר"ם פדוואה סימן י"ז) ויורשי הבעל יורשים עיקר כתובה ותוספת וחצי נכסי צאן ברזל, ויורשי הבעל חייבים בקבורתה.

הגה: ויש אומרים דכל צאן ברזל שלה הם בחזקת יורשי הבעל, כמו הכתובה (ר"ת והרא"ש), ואין מוציאין מידם אם הם מוחזקים (כך כתב הר"ן בתשובה). וכל זה במקום ובזמן שאין כופין לחלוץ, אבל במקום ובזמן שכופין לחלוץ, אם כן לא היתה ראויה להתייבם, יש אומרים דאין הנכסים בחזקת יבם, ולכך אם מתה אינה יורשה; ולכך במדינות שכופין לחלוץ, אינה יורשה לדעת זה (מהרי"ק שורש צ"א). ולענין מי נקרא יורשי הבעל צריך עיון, כי כי יש אומרים שהיבם הוא יורש אף על גב דאביהם עדיין חי, והוא קודם בירושת הבעל לכל יוצאי יריכו (מהרי"ו סימן מ"א והר"ן פרק האשה ומהר"ם פאדוואה סימן י"ו). ויש אומרים דהאב יורש, דמיד שמתה היבמה פקעה זיקת יבמים, ונפלה הירושה לפני הקודם בירושת הבעל (מהרי"ק שורש צ"א). ואע"פ שהסברא נותנת כסברא האחרונה, וכן משמע קצת לשון יורשי הבעל, אבל סוגית הגמרא והירושלמי פרק האשה שנפלו משמע שהיבם יורש השומרת יבם, וא"כ אין לאב חלק בירושתה, וכסברא הראשונה. ואם היבמים רבים, עיין לקמן סי' קס"ה.

סעיף ח

ראובן שמת, ולו שתי נשים ונשארו זקוקות ליבם, ומתה אחת מהן, אין ליבם שום טענה בנכסים, לפי שהשניה בפניו.

הגה: ספק שומרת יבם שמתה, אין יורשי הבעל יורשין אותה, דהם ספק ויורשיה ודאי (ב"י בשם הרשב"ץ), ואין ספק מוציא מידי ודאי, כדלקמן סימן קס"ג.