סימן קסח: משכנסה הרי היא כאשתו, ועל מי חיוב כתובתה

 סעיף א

משייבם היבם את היבמה, הרי היא כאשתו לכל דבר, שיכול להוציאה בגט ויכול להחזירה.

סעיף ב

גירשה והחזירה קודם שיפרע לה כתובתה, דינה כאשה אחרת שגירשה והחזירה, שאין לה אלא כתובה אחת.

סעיף ג

יבמה, כתובתה על נכסי בעלה הראשון. לפיכך אין היבם רשאי למכור כלום מכל נכסי אחיו. ואם מכר או נתן מתנה, או חלק עם אחיו בנכסי המת, בין קודם יבום בין אחר יבום, לא עשה כלום.

סעיף ד

הניח אחיו פירות מחוברים לקרקע, ימכרו, וילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות.

סעיף ה

הניח פירות תלושין או מטלטלים, ימכרו, וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. והוא הדין אם הניח מעות. ואפילו אם היה הוא חייב לאחיו מנה, מוציאין מידו וילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות. ויש אומרים שבפירות תלושין ומטלטלין ומעות, משתמש בהם כמו שירצה. ואם כתוב בכתובה: מטלטלי אגב מקרקעי, לדברי הכל ילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות.

הגה: ומכל מקום כל זמן שלא כנסה, אין נותנים הנכסים לידו, אלא מוציאין כל המטלטלין והמעות מידו ליד בית דין או לאפוטרופוס, (אבל) הקרקעות הוא אוכל פירות (ב"י בשם הרשב"א).

סעיף ו

הנכסים שביד היבמה, מוציאין אותם מידה וילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות.

סעיף ז

אפילו גירשה וכנסה אחר כך סתם, אינו יכול למכור מנכסי אחיו, אלא א"כ יתנה בשעה שמחזירה שכתובתה על כל נכסיו. ובלא גירושין, אם מתרצת לו על מנת שיכתוב לה אחריות כתובתה על כל נכסיו, יכול למכור.

סעיף ח

יבמה שלא היה לה כתובתה, או שמחלה כתובתה, זכה בנכסי אחיו, ומוכר ונותן כחפצו, וכשיכניסנה יכתוב לה כתובה מנה, ויהיו כל נכסיו אחראין לכתובתה כשאר כל הנשים.

סעיף ט

יבמה שלא היה לה על בעלה כתובה, מפני שהיא אסורה עליו והיא מותרת ליבם, אם רצה כונס ואין לה כתובה, כדרך שלא היה לה על בעלה. (ודוקא שלא כתב לה, אבל אסור להשהותה בלא כתובה) (המ"מ פ"ב). ודינה עם יבמה בתוספות, כמו שהיה לה על בעלה. אבל אם לא כתב לה בעלה כתובה, או שמכרה לו או שמחלה לו, צריך היבם לכתוב לה כתובה כדרך כל האלמנות.

הגה: וכן אם לא היו נכסים לבעלה הראשון, יש לה כתובה מנה משני, כדין אלמנה (טור). היו לה בנות מן היבם, אם יש לה כתובה על נכסי יבם, גם הבנות ניזונות מן האחים. ואם אין לה כתובה על נכסיו, גם הבנות אינן ניזונות מן האחין, מכל מקום האלמנה ניזונית כל ימי מגר אלמנותה (ר"ן פרק נערה).