סימן רב: דיני ברכת פירות האילן
סעיף א
על כל פירות האילן מברך בתחלה: בורא פרי העץ, חוץ מהיין שמברך עליו: בורא פרי הגפן, בין חי בין מבושל בין שהוא עשוי קונדיטון דהיינו שנותנין בו דבש ופלפלין.
הגה: ואם נתערב יין בשכר, אזלינן אחר הרוב, אם הרוב יין, מברך: בורא פרי הגפן, ואם הרוב שכר, מברך: שהכל (ב"י בשם התשב"ץ).
סעיף ב
הבוסר, כל זמן שלא הגיע לכפול הלבן, מברך עליו: בורא פרי האדמה, ומשהוא כפול הלבן ואילך מברך עליו: בורא פרי העץ; ומתוך שלא נודע לנו שיעור פול הלבן, לעולם מברך: בורא פרי האדמה, עד שיהיה גדול ביותר; ושאר כל האילן, משיוציאו פרי, מברכין עליו: בורא פרי העץ ובלבד שלא יהא מר או עפוץ ביותר עד שאינו ראוי לאכילה אפילו ע"י הדחק, דאז אין מברכין עליו כלל.
הגה: ויש אומרים דעל חרובין אינו מברך בורא פרי העץ, עד שיראה בהן כמין שרשראות של חרובין, וכן בזיתים עד שיגדל הנץ סביבם, וקודם לכן מברך: בורא פרי האדמה, וכן עיקר (טור).
סעיף ג
גרעיני הפירות, אם הם מתוקים מברך עליהם: בורא פרי העץ; ואם הם מרים, אינו מברך עליהם כלל; ואם מתקן ע"י האור, מברך עליהם: שהכל.
סעיף ד
שמן זית, אם שתאו כמות שהוא אינו מברך עליו כלל, משום דאזוקי מזיק ליה; ואם אכלו עם פת, אינו מברך עליה דפת עיקר ומברך על העיקר ופוטר את הטפילה; ואם שתאו מעורב עם מי סלק"א (הנקרא אניגרון), שאז אינו מזיק אדרבא הוא מועיל לגרון אם הוא חושש בגרונו, הוה ליה שמן עיקר ומברך עליו: בורא פרי העץ; ואם אינו מתכוין לרפואה אלא לאכילה, הוי ליה אניגרון עיקר ואינו מברך אלא על האניגרון (שהכל).
סעיף ה
שקדים המרים, כשהם קטנים מברך: בורא פרי העץ; גדולים, ולא כלום דאזוקי מזקי; וטעמא דמלתא, כשהם קטנים עיקר אכילתם היא הקליפה ואינה מרה, וכשהם גדולים עיקר אכילתם מה שבפנים והוא מר; ואם מתקן ע"י האור או דבר אחר, מברך: בורא פרי העץ.
סעיף ו
צלף (פי' צלף מין אילן שעלין שלו ראויים לאכילה ויש בעליו כמין תמרים. אביונות הוא הפרי מהצלף וקפריסין הן קליפה שסביב הפרי כקליפות האגוזים), על העלין ועל התמרות ועל הקפריסין: בורא פרי האדמה; ועל האביונות שהם עיקר הפרי, בורא פרי העץ.
סעיף ז
תמרים שמיעכן ביד ועשה מהם עיסה והוציא מהם גרעיניהם, אפילו הכי לא נשתנית ברכתן ומברך עליהם: בורא פרי העץ ולבסוף ברכה מעין שלש.
הגה: ולפי זה הוא הדין בלטווערן הנקרא פווידל"א מברכין עליהם: בורא פרי העץ; ויש אומרים לברך עליהם שהכל (ת"ה סי' תל"ט וב"י בשם הטור), וטוב לחוש לכתחלה לברך שהכל אבל אם בירך בורא פרי העץ יצא, כי כן נראה עיקר.
סעיף ח
דבש הזב מהתמרים, מברך עליו שהכל. וכן על משקין היוצאין מכל מיני פירות, חוץ מזיתים וענבים, מברך: שהכל.
סעיף ט
סופי ענבים שאין מתבשלין לעולם, וכן על הנובלות שהם תמרים שבשלם ושרפם החום ויבשו, מברך: שהכל.
סעיף י
פירות ששראן או בשלן במים, אף ע"פ שנכנס טעם הפרי במים, אינו מברך על אותם המים אלא שהכל; והרא"ש כתב דאפשר שאם נכנס טעם הפרי במים מברך בורא פרי העץ.
סעיף יא
מי שריית צמוקים ותאנים, או מי בישולם, מברך עליהם שהכל ויוצא גם להרא"ש; אבל בברכה שלאחריהם יש להסתפק אם מברך בורא נפשות או אם מברך ברכה אחת מעין שלש, כהרא"ש. ולכן ירא שמים לא ישתה אלא בתוך הסעודה, או יאכל פרי מז' מינים וגם ישתה מים, כדי שיצטרך לברך ברכה אחת מעין שלש ובורא נפשות; ואם משך המים והבדילם מהצמוקים, הוה ליה יין ומברך עליו בורא פרי הגפן וברכה אחת מעין שלש, והוא שיהיו צמוקים שיהיה בהם לחלוחית שאם ידרוך אותם יצא מהן דבשן, אבל אם כשיעצרו אותם לא יצא מהם שום לחלוחית דבש, לא.
סעיף יב
כל הפירות שטובים חיים ומבושלים, כגון תפוחים ואגסים, בין חיים בין מבושלים מברך בורא פרי העץ; ואם אין דרך לאוכלם חיים אלא מבושלים, אכלם כשהם חיים, מברך שהכל; כשהם מבושלים, בורא פרי העץ.
סעיף יג
אגוז גמור המטוגן בדבש ונקרא נואינד"ו (ר"ל נויאי"ט), מברך עליו בורא פרי העץ.
סעיף יד
אגוז רך שמבשלים בדבש וקוראין לו נואיס מושקאד"ה, מברך עליו שהכל.
הגה: וכן אותם אגוזים שמבשלים בדבש בעודם ירוקים, מברכים שהכל (רבי' ירוחם נתיב י"ז ח"ב וב"י).
סעיף טו
על הסוקא"ר מברך שהכל וכן המוצץ קנים מתוקות שהכל.
סעיף טז
על פלפל וזנגביל יבשים ועל הקלאוו של גירופלי (ר"ל נעגלי"ך) וכל כיוצא (בזה) שאין דרך לאכלם אלא על ידי תערובות, אין מברך עליהם כלום.
סעיף יז
על אגוז מושקא"ט, בורא פרי העץ; על קניל"ה (ר"ל צימרינ"ד), בורא פרי האדמה.
סעיף יח
על פלפל וזנגביל כשהם רטובים, בורא פרי האדמה.
הגה: כל הפירות שיודע בהם שהם עיקר הפרי, מברך עליהם בורא פרי העץ; ושאינן עיקר הפרי, בורא פרי האדמה; ואם הוא מסופק בו אם הוא עיקר הפרי או לא, בורא פרי האדמה; ואם אינו יודע מה הוא, מברך שהכל (טור).