סימן ד: דיני נטילת ידים
סעיף א
ירחץ ידיו ויברך: על נטילת ידים.
(הגה: ויש אומרים גם אשר יצר, ואפילו לא עשה צרכיו, וכן נהגו) (אבודרהם).
מים הפסולים לנטילת ידים לסעודה, (לקמן סימן ק"ס) כשרים לנטילת ידים לתפלה, מיהו יש מי שאומר דלא מברך עלייהו.
סעיף ב
ידקדק לערות עליהן מים ג' פעמים, להעביר רוח רעה ששורה עליהן.
סעיף ג
לא יגע בידו, קודם נטילה, לפה ולא לחוטם ולא לאזנים ולא לעינים.
סעיף ד
אפילו מי שנטל ידיו לא ימשמש בפי הטבעת תמיד, מפני שמביאתו לידי תחתוניות; לא יגע במקום הקזה, שמשמוש היד מזיק לחבורה.
סעיף ה
לא יגע בגיגית שכר, שמשמוש היד מפסיד השכר.
סעיף ו
אין צריך רביעית לנטילת ידים לתפלה.
סעיף ז
טוב להקפיד בנטילת ידים שחרית בכל הדברים המעכבים בנטילת ידים לסעודה.
הגה: מיהו אינו מעכב, לא כלי ולא כח גברא ושאר הדברים הפוסלים בנטילת הסעודה (מרדכי ריש פ' אלו דברים; תשובת רשב"א סי' קצ"ה).
סעיף ח
נטילת ידים שחרית, אין נוטלים על גבי קרקע, אלא לתוך כלי.
סעיף ט
מים של נטילת ידים שחרית, אסור ליהנות מהם, ולא ישפכם בבית ולא במקום שעוברים שם בני אדם.
סעיף י
נוטל כלי של מים ביד ימינו, ונותנו ליד שמאלו, כדי שיריק מים על ימינו תחילה.
סעיף יא
לא יטול ממי שלא נטל ידיו שחרית.
סעיף יב
אם שכשך ידיו לתוך כלי של מים, עלתה לו נטילה לקריאת שמע ולתפלה, אבל לא לרוח רעה שעליהן; אם שכשך ידיו בשלש מימות מחולפים, יש להסתפק אם עלתה לו להעביר רוח רעה שעליהן.
סעיף יג
אם היה נעור כל הלילה, יש להסתפק אם צריך ליטול ידיו שחרית, להתפלל ולהעביר רוח רעה מידיו.
הגה: ויטלם בלא ברכה (הרא"ש כלל ב' ורשב"א סי' קכ"ג).
סעיף יד
השכים קודם עמוד השחר, ונטל ידיו, יש להסתפק אם צריך ליטול ידיו פעם אחרת, כשיאור היום, להעביר רוח רעה השורה על הידים.
(הגה: ויטלם בלא ברכה).
סעיף טו
ישן ביום, יש להסתפק אם צריך לערות מים עליהם ג' פעמים, (ויטלם בלא ברכה).
סעיף טז
דוד היה נזהר שלא לישן שיתין נשמין, (פי' ששים נשימות), כדי שלא יטעום טעם מיתה. הגה: ובגמרא, פרק הישן, משמע דדוקא ביום היה נזהר. (דברי עצמו, ועיין בב"י).
סעיף יז
יש נוהגין לרחוץ פיהם שחרית, מפני הרירים שבתוך הפה.
סעיף יח
אלו דברים צריכין נטילה במים: הקם מהמטה; והיוצא מבית הכיסא ומבית המרחץ; והנוטל צפרניו; והחולץ מנעליו; והנוגע ברגליו; והחופף ראשו. ויש אומרים אף ההולך בין המתים; ומי שנגע במת; ומי שמפליא כליו; והמשמש מטתו; והנוגע בכנה; והנוגע בגופו בידו. ומי שעשה אחת מכל אלו ולא נטל, אם תלמיד חכם הוא, תלמודו משתכח; ואם אינו תלמיד חכם, יוצא מדעתו.
סעיף יט
המקיז דם מהכתפים, ולא נטל ידיו, מפחד ז' ימים. המגלח, ולא נטל ידיו, מפחד ג' ימים. הנוטל צפרניו, ולא נטל ידיו, מפחד יום אחד ואינו יודע ממה מפחד.
סעיף כ
הרוחץ פניו ולא נגבם יפה, פניו מתבקעות או עולה בהן שחין, ורפואתו לרחוץ הרבה במי סילקא.
סעיף כא
צריך ליזהר בתפלה או באכילה (ועיין לקמן סי' צ"ב סעי' ז' סי' קס"ד), שלא ליגע בשוק וירך ובמקומות המכוסים באדם, לפי שיש שם מלמולי זיעה (מלמולי זיעה, פירוש: זוהמא, כעין שעורים קטנים). וכן שלא לחכך בראשו. אבל מקומות המגולים בראשו ובפניו, ומקום המגולה שבזרועותיו, אין להקפיד.
סעיף כב
אם אין לו מים, יקנח ידיו בצרור או בעפר או בכל מידי דמנקי, ויברך: על נקיות ידים, ויועיל לתפלה, אבל לא להעביר רוח רעה שעליהן.
סעיף כג
לא תיקנו נטילת ידים, אלא לקריאת שמע ולתפלה, אבל ברכות דשחרית יכול לברך קודם נטילה, אלא אם כן הוא ישן על מטתו ערום, שאז אסור להזכיר את השם עד שינקה אותם.