סימן קמד: שלא לדלג בתורה מענין לענין, ודיני ההפטרה
סעיף א
מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה מפרשה זו לפרשה אחרת; והני מיל בשתי ענינים, דחיישינן שמא תתבלבל דעת השומעים, אבל בחד ענינא, כגון: אחרי מות (ויקרא טז) ואך בעשור (ויקרא כג, כג) שכהן גדול קורא ביום הכפורים, מדלגין, והוא שלא יקרא על פה, שאסור לקרות שלא מן הכתב אפילו תיבה אחת; ובנביא מדלגין אפילו בשני ענינים, והוא שלא ישהה בדילוג בענין שיעמדו הציבור בשתיקה; והני מילי בנביא אחד, אבל מנביא לנביא אין מדלגין; ובתרי עשר מדלגין מנביא לנביא, ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחלתו.
סעיף ב
נוהגין בשבת שיש בו חתן, לומר אחר הפטרת (הפטרה י"א שהוא מלשון אין מפטירין אחר הפסח, שענינו סילוק, כלומר: תפלת שחרית) השבוע, שנים או שלשה פסוקים מהפטרת שוש אשיש (ישעיה סא, י-סג, ט), וכשחל ר"ח בשבת וביום א', אחר שמפטירין ההפטרה בשבת, אומרים פסוק ראשון ופסוק אחרון מהפטרת ויאמר לו יהונתן מחר חודש (שמואל א. כ, יח-מב) ואין למחות בידם (וע"ל סי' תכ"ה סעיף ג' ובסוף סי' תכ"ח היאך נוהגין).
סעיף ג
אין גוללין ספר תורה בצבור, מפני כבוד הצבור; ואם אין להם אלא ספר תורה אחד, והם צריכים לקרות בשני ענינים, גוללין, וידחה כבוד הצבור.
סעיף ד
אין קורין לאדם אחד בשני ספרי תורה, משום פגמו (פירוש שנראה כפוגם ומטיל דופי בראשון) של ראשון, אבל שלשה גברי בשלשה ספרים, כגון: ר"ח טבת שחל להיות בשבת, ליכא משום פגם.