סימן קמו: שלא לדבר בשעת הקריאה
סעיף א
אסור לצאת ולהניח ספר תורה כשהוא פתוח, אבל בין גברא לגברא, שפיר דמי.
סעיף ב
כיון שהתחיל הקורא לקרות בספר תורה, אסור לספר אפילו בדברי תורה, אפילו בין גברא לגברא, ואפילו אם השלים הוא הפרשה; ויש מתירים לגרוס (פי' ללמוד) בלחש, ויש אומרים שאם יש י' דצייתי (פי' המשימין לבם) לספר תורה, מותר לספר (בדברי תורה) (ב"י בשם מהרי"א); ויש מתירים למי שתורתו אומנתו; ויש מתירים למי שקודם שנפתח ספר תורה מחזיר פניו ומראה עצמו שאינו רוצה לשמוע ספר תורה אלא לקרות, ומתחיל לקרות; ולקרות שנים מקרא ואחד תרגום בשעת קריאת התורה, שרי. וכל זה אינו ענין לפרשת זכור (דברים כה, יז-יט) ופרשת פרה (במדבר יט, א- כב), שהם בעשרה מדאורייתא, שצריך לכוין ולשומעם מפי הקורא; והנכון שבכל הפרשיות ראוי למדקדק בדבריו לכוין דעתו ולשומעם מפי הקורא.
סעיף ג
אסור לספר כשהמפטיר קורא בנביא, עד שישלים כמו בספר תורה.
סעיף ד
אינו צריך לעמוד מעומד בעת שקורין בתורה, (ויש מחמירין ועומדין, וכן עשה מהר"ם), (מרדכי פרק רבי אליעזר דמילה).