סימן קסב: הגבהה ושפשוף הידים בנטילה
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן קסב: הגבהה ושפשוף הידים בנטילה

סימן קסב: הגבהה ושפשוף הידים בנטילה

 

סעיף א
הנוטל צריך להגביה ידיו (דהיינו ראשי אצבעותיו) למעלה, שלא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו הידים.
הגה: והוא הדין אם משפילן מתחילת הנטילה עד סופה דשפיר דמי, רק שיזהר שלא יגביה תחילה ראשי אצבעותיו ואח"כ ישפילם, דאז יצאו המים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו הידים (ב"י בשם מהר"י בן חביב); והיינו כשאינו נוטל כל היד עד מקום חבור היד עם הזרוע, אבל אם נוטל עד שם, אינו צריך להגביה ידיו, (ויש חולקים בזה). וכן אם שפך על ידיו רביעית בפעם אחת, כיון דאין שם מים טמאים כלל, אינו צריך להגביה ידיו; וכן המטביל ידיו, אינו צריך להגביה ידיו. (יש אומרים דאם שופך על ידיו ג' פעמים אינו צריך ליזהר בכל זה, וכן נהגו להקל) (אגור בשם א"ז והגהות אשרי).
 
סעיף ב
הנוטל ידיו שופך עליהם קצת מהרביעית להסיר מהם הלכלוך וכל דבר שחוצץ, ואח"כ שופך עליהם פעם שנית וגם אלו המים הם טמאים, ואח"כ שופך עליהם פעם שלישית לטהר המים שעל גבי הידים; ואם אין בידים לכלוך ודבר החוצץ, שופך על שתי ידיו רביעית בבת אחת, ואינו צריך מים שניים.
הגה: והוא הדין אם היו לו מים רבים, רוחץ תחילה מעט כדי להסיר הלכלוך, ואח"כ שופך רביעית כאחד ואינו צריך מים שלישים. הנוטל ידיו צריך לשפשף זה בזה (מיימוני פ' יש אומרים מהלכות מקואות וכל בו וסמ"ג הרא"ש פ' כל הבשר).
 
סעיף ג
נטל מקצת ידו וחזר והוסיף ונטל הנשאר מידו, הרי ידו טמאה כמו שהיתה, דאין נטילה לחצאין; ואם עדיין יש על מקצת היד שנטל בתחילה טופח על מנת להטפיח, הרי זו טהורה. במה דברים אמורים, במים ראשונים; אבל בשניים, נוטל מקצת ידו וחוזר ומוסיף על מקצתן.
 
סעיף ד
שפך מים על ידו אחת ושפשפה בחברתה, לא עלתה לו נטילה אפילו שפך באחרונה על שתי ידיו, לפי שהמים ששפך על ידו אחת נטמאו, וכששפשפה נטמאת חברתה, ואין מים שניים מטהרים אלא המים שנטמאו מחמת היד עצמה, ולא הבאים מחמת היד האחרת, הלכך השופך מהכלי על ידו אחת ושפשף בחברתה, צריך לנגב ידיו ולחזור וליטלם כראוי. לפיכך הנוטל ידיו צריך שישפוך לו אחר עליהם, ואם אין לו אחר יאחוז הכלי בראשי אצעותיו וישפוך על שתי ידיו כאחד, או ישפוך על כל אחת רביעית, ואח"כ ישפשפם, שהשופך רביעית כאחד אינו צריך מים שניים לטהרם, שעשו רביעית בבת אחת כמו טבילה, שאינו צריך שטיפה ב' פעמים. אם נגע בהם אחר שלא נטל ידיו, בעודם לחות מן המים, צריך לנגבם ולחזור וליטול, שהרי זה טימאם ע"י המים שעליהם. לכך צריך ליזהר כששופך מים שלישית, שהם שניים לבד מהראשונים, שלא יגע יד בחברתה עד שישפוך גם זה על השנייה, או שישפוך מתחילה על שתיהן כאחד, ואם נטל כל יד מרביעית אינו צריך לכל זה.
 
סעיף ה
מתוך מה שכתבנו יתבאר לך דהא דיד נטמאה בשפשוף חבירתה, דוקא בנוטל ידו אחת ואח"כ שפשפה בחברתה, אבל אם רצה ליטול בתחלה שתי ידיו כאחת, נוטל, דשתיהן נחשבים כיד אחת ואינה מטמאות זו את זו, ואפילו ד' או ה' שהניחו ידיהם זה בצד זה, או זה על גב זה, כיד אחת חשיבו, ואינם מטמאות זו את זו.
 
סעיף ו
נטל שתי ידיו זו לעצמה וזו לעצמה ונמלך (פי' נתיעץ) כשנוטל המים השניים והגיע ידיו זו לזו ושפך על שתיהן כאחת, ידיו טמאות, מפני שכשצירף ידיו זו לזו לקבל המים השניים נטמאו ידיו בנגיעתם זו לזו, דמים שעל גבי יד זו מטמאים מים שעל גבי חבירתה וגם את היד, וכשנטל את השניה לא טיהרו את הראשונים, כיון שנטמאת מחמת חברתה, אלא אדרבה גם השניים נטמאו בהן, וצריך לנגב ידיו וליטול שתיהם כאחד.
הגה: וכל שכן ליזהר שלא יגע בידו ששפך עליה פעם אחד, לידו השנית ששפך עליה שתי פעמים (מרדכי פרק אלו דברים).
 
סעיף ז
אם שפשף ידיו זו בזו, יזהר שלא יגע חוץ ממקום שנפלו בו מים, מפני שהם מטמאות זו את זו.
 
סעיף ח
נטל ידו אחת ושפשפה בראשו (פי' כדי לנגבה, ולפיכך לא נטמא ידו מה שאין כן בסי' קס"ד סעיף ב' שחיכך בראשו) או בכותל, ואח"כ חזר ונגע באותן מים שבאו מידו על הראש ועל הכותל, טמאה שאותם מים טמאים חזרו וטמאו את היד שנגע בהם, אף על גב דכל כמה דלא שפשף מטהרים בשפשוף, השתא דחזר ונגע, גרע; וכבר נתבאר שהשופך רביעית כאחת אינו בכלל כל אלו, דאין שם מים טמאים כלל.
 
סעיף ט
כששופך מים ראשונים על ידיו צריך ליזהר שלא ישאר על ידו צרור או קיסם או שום דבר אחר, שאין מים מטהרין אלא מים שע"ג היד, ולא המים שעל הצרור, ואם שופך רביעית מים כאחת על ידו, אינו צריך ליזהר בכך.
 
סעיף י
מי שיש לו מכה בידו ורטיה (פי' אינגו"נטו בלע"ז) עליה, די לו שיטול שאר היד שלא במקום הרטיה; וצריך ליזהר שלא יגע ברטיה, שלא יחזרו המים שעל הרטיה ויטמאו היד; או ישפוך רביעית על היד כאחד, שאז לא נטמאו המים. נוטלים מים ראשונים בין על גבי כלי בין על גבי קרקע (טור).