סימן תנט: דין מקום וסדר לישת המצות
סעיף א
אין לשין במקום השמש. וביום המעונן אסור תחת כל אויר הרקיע, משום דיומא דעיבא כוליה שמשא.
הגה: וע"כ נהגו ליזהר מללוש נגד החלון הפתוח אפילו אין שם שמש, שמא יהיה מעונן ולאו אדעתיה (ת"ה סימן קצ"ג). וכן יש ליזהר מלהוליך המצות לתנור תחת הרקיע מגולה; וכן המים או הקמח (הגהות מיימוני פ"ה בשם סמ"ק ומהרי"ו). ולא יתקרב ללוש אצל התנור, מפני חום התנור.
סעיף ב
לא יניחו העיסה בלא עסק ואפילו רגע אחד. וכל זמן שמתעסקים בו, אפילו כל היום אינו מחמיץ; ואם הניחו בלא עסק שיעור מיל, הוי חמץ. ושיעור מיל הוי רביעית שעה וחלק מעשרים מן השעה.
הגה: ויש להחמיר למהר בענין עשיית המצות, כי יש לחוש שהשהיות יצטרפו לשיעור מיל, או שיהיה במקום חם שממהר להחמיץ (הגהות מיימוני פ"ה ומרדכי פרק אלו עוברין). ואחר שנתעסקו בבצק ונתחמם בידים, אם יניחוהו בלא עסק מיד יחמיץ. ואם התחילו בשתי עיסות כאחת והחמיצה האחת, בידוע שהחמיצה גם השנית אפילו אין רואין בה סימני חימוץ. ואם החמיצה עד שיש בה סדקים, אפילו לא נתערבו הסדקים זה בזה אלא אחד הולך הנה ואחד הולך הנה, הוי חמץ גמור והאוכלו חייב כרת. ואם אין בו סדק אלא הכסיפו (פי' נשתנה מראיתו ללובן ערוך) פניו כאדם שעמדו שערותיו, האוכלו פטור.
הגה: ואם המצה עשויה וירא שלא תבא לידי חימוץ, מותר לשברה ולחזור לעשותה כדי שהעסק יבטל החימוץ; מיהו טוב ליזהר לכתחלה (מהרי"ל בשם אגודה ורוקח).
סעיף ג
אם האשה שהיא לשה היא מקטפת במים, לא תקטף באותם מים שמצננת בהם ידיה מפני שהם מתחממים ומחמיצים את העיסה, אלא יהא לה כלי אחר מלא מים שתקטף בו.
הגה: ומיהו בעברה ולא צננה ידיה, מותר (רמב"ם פ"ה).
סעיף ד
אם לש אחר זמן איסור חמץ, אלו המים עם שאר המים שרוחצים בהם העריבה לא ישפכם אלא במקום מדרון, כדי שלא יתקבצו במקום אחד ויחמיץ.
הגה: והכלים שמתקנים בהם המצות, והסכין שחותכין בו העיסה, יגררם תמיד בשעת עשייה שלא ידבק בהם הבצק, ולאחר עשייה ידיחם וינגבם היטב לחזור ולתקן בהם פעם שנית (מהרי"ל) וזהו עדיף טפי ממה שנוהגין לגררן, כי אי אפשר לנקותן היטב ע"י גרירה. והמחמיר, יגררן ואח"כ ידיחן (ד"ע). וביו"ט מותר לעשותו ע"י אינו יהודי, ואם אין אינו יהודי יטילם לצונן או יתנם לתנור שיאפה הבצק שעליהם. והעריבות שאפשר לתת דבר בתוכו, מותר להדיח; וכן כל כיוצא בזה. ויש ליזהר בעריבה שלשין בה שלא יהיה בו שום גומא או סדק שלא יוכל לנקרו אחר הלישה ותחמיץ, ואח"כ כשחוזר ולש בו מתערב בבצק (מהרי"ל). ולא יתן העריבה על כר או כסת צמר בשעת הלישה, שמחמם העריבה; אבל על של עור, שרי (מהרי"ו).
סעיף ה
עברה ולשה תחת השמש, הפת מותרת.
סעיף ו
אם העיסה רכה, לא יוסיף בה קמח אלא עושה עיסה קטנה מגיבול קשה ויערבנה עם העיסה הרכה.
הגה: וירחיק המצות מהקמח, כי הקמח הנדבק בהן בא אח"כ בתבשיל, ומתחמץ (מרדכי ר"פ אלו עוברין).