סימן תסא: דיני אפיית המצה
סעיף א
תנור שאופים בו חמץ צריך ליזהר כשיסיקוהו כדי לאפות בו מצה, שילכו הגחלים על פני כולו, ואין די לא בלהבה, דכמו שבולע על ידי גחלים כך פולט על ידי גחלים ושיהו נצוצות נתזין ממנו; הילכך אם הסיקוהו כמה פעמים קודם הפסח אינו מספיק אלא אם כן כיון להתירו לצורך פסח, כי שמא לא הלכו הגחלים על פני כולו כל זמן שלא כיון לכך. ויש נוהגים להטיל בו קרקע חדש כדי שלא יצטרכו היסק; ומנהג יפה הוא.
הגה: וכשמכשירו על ידי היסק, טוב וישר הוא לחזור ולהסיק לצורך האפייה ולא לעשות הכל בהיסק אחד (תשובת מהרי"ב).
סעיף ב
טפקא (פי' אחד מן הרעפין שמכסין בהם הגג קופי בלע"ז) של חרס חדשה, לא שנא הסיקה מבפנים או מבחוץ, מותר כיון שהאור שולט תחתיה אעפ"י שאין שלהבת עולה על גבה, מרתח רתח והפת נאפית מיד ואינה בא לידי חימוץ; אבל צריך להסיק תחלה, בין תנור בין כוביא בין באלפס בלא מים בין בקרקע, אבל להדביקו תחלה ואחר כך להסיק, יש אוסרים וטוב ליזהר. ויש מי שאומר שראוי למחות שלא יעשו חררות ברמץ (פירוש אפר חם צינירוני בלע"ז).
סעיף ג
מצה שנאפת עד שאם פורסין אותה אין חוטין נמשכים ממנה, יוצאים בה.
הגה: ויש ליזהר שלא ללקחה מן התנור קודם לכן (ד"ע) ולהחזירה, כי תוכל לבא לידי חימוץ (מהרי"ל).
סעיף ד
יוצא אדם במצה שרויה והוא שלא נימוחה; אבל אם בשלה, אינו יוצא בה.
סעיף ה
אם אפו חמץ עם מצה, לא נאסרה אלא אם כן נגעה בחמץ ונוטל ממקום שנגעה כדי נטילת מקום, והשאר מותר.
הגה: מצה שנתכפלה בתנור ודבוקה עד שאין שולט שם האש, אוסרים אותה תוך הפסח אבל שאר מצות שבתנור מותרים; וקודם פסח אין לאסור רק מקום דבוקה (תה"ד סי' קנ"ז ופסקיו סימן קמ"ה). מצה נפוחה באמציעתה, אסורה. אבל אם עלה עליה קרום כדרך שעולה על הפת בשעת אפייה, מותרת (מהרי"ל). אם שני מצות שוכבות זו על זו בתנור קודם אפייתן, אסורים דהוי כמצה כפולה (מהרי"ו). וכן יש ליזהר שלא יגעו זה בזה בתנור בעודן לחין, כי אין האור שולט במקום נגיעתן ובאין לידי חימוץ (ב"י בשם אורחת חיים).