סימן תסו: אם הרוק ומי רגלים ודומיו מחמיצים
סעיף א
לא ילעוס אדם חטים ויתן על גבי מכתו, מפני שהן מחמיצות, שהרוק מחמיץ.
סעיף ב
הנותן שעורים לבהמתו ומצא בהם ריר, צריך לבערם.
הגה: אבל מסתם אין לחוש, הואיל וכבר בטל (ד"ע). ויש מחמירין לבער כל הנותר מן הבהמה, אף על פי שאין רואה עליו ריר (מרדכי ריש פרק אלו עוברין בשם הרוקח).
סעיף ג
שק מלא קמח שנתלחלח מזיעת החומה, מותר; ויש אוסרים.
סעיף ד
נפלו מים על קמח, או נתלחלח השק, יאחוז בידו כל המקום המלוחלח בשק עד שיריק כל הקמח שבשק; ואם אי אפשר לעשות כן, ירקד הקמח והשאר מותר. ודווקא כל זמן שהוא מלוחלח, אבל אם נתייבש הלחלוחית לא מהני ריקוד, דמיפרך ומתערב עם השאר ואסור לאכלו בפסח, אלא ירקדנו וישמרנו עד אחר הפסח; ואם נתייבש בפסח, אסור להשהותו.
סעיף ה
הטל, מחמיץ. וכן מי רגלים ומי הפה והחוטם והעין והאוזן; (אבל דם) (רבי' ירוחם) וחלב וזיעת אדם (אינו מחמיץ) (טור).
סעיף ו
קמח שנפל עליו דלף אפילו כל היום, אינו בא לידי חימוץ והוא שיהיה הדלף טורד בלי הפסק; ויאפנו מיד לכשיפסיק, ואם הוא מסופק אם הדלף טורד אם לאו, אסור.