סימן תסז: דין חטים שנפל עליהם מים ותבשיל שנמצא לתוכו חטה
סעיף א
דגן שנטבע בנהר או שנפל עליו מים, כשם שאסור לאכלו כך אסור לקיימו, אלא מוכרו לישראל ומודיעו, כדי שיאכלנו קודם הפסח; ואם מכרו לאינו יהודי קודם פסח, מוכר מעט לכל אחד ואחד כדי שיכלה קודם הפסח, שמא יחזור האינו יהודי וימכרנו לישראל.
סעיף ב
דגן זה שנטבע בנהר או שנפלו עליו מים, אעפ"י שלא נתבקע, אסור דכיון דמינח נייחי אתי לידי חימוץ.
הגה: ולכן יש ליזהר שלא יבואו מים או גשמים מזלפים על החטים, כי אז אפילו לא נתבקעו, אסורות ודגן שהיה מונח בעלייה וירדו גשמים דרך הגג בקצת המקומות ונתלחלחו, אותן שנתלחלחו אסורות, אבל שאר מקומות מותר להשהותן מכח ספק ספיקא, שמא לא ירדו עליהם גשמים, ואם תמצי לומר ירדו, שמא לא נתחמץ; אבל לאכלן בפסח אסור, ולא מהני ספק ספיקא (אגור וכל בו).
סעיף ג
חטים שבאו בספינה, אם הם יבשות וקשות ולא נשתנה מראיהן, אחזוקי איסורא לא מחזקינן.
סעיף ד
שנה שרבה גשמים וירדו על ערימות שבשדות עד שהיו קצת מהשבלים שעל הערימות מעלים צמחים, אין חוששין לסתם חטים של אותה שנה.
סעיף ה
דגן שבמחובר שנתייבש לגמרי ואינו צריך ליניקה, כמאן דמנח בכדא דמי ומקבל חימוץ אם ירדו עליו גשמים.
סעיף ו
חטים שנמצאו בהם מבוקעות, אותן שאין מבוקעות מותרות מפני שהדבר מצוי שבשעת גשמים עליונות הגדיש ותחתיתו מתחמץ ומתבקע, ואין המים נוגעים באמצעיתו כלל.
סעיף ז
ישראל שיש לו בורות מלאים חטים, וחושש שמא יש בקרקעית הבור ובקירותיו חטים מבוקעים מלחות הבור והארץ, בביטול בעלמא סגי (ועיין לעיל סימן תל"ו סעיף א')
סעיף ח
דבש של אינו יהודי, אין מחזיקים בו איסור ואוכלים אותו בפסח.
הגה: מיהו יש מחמירין (מרדכי פרק כל שעה והגהות מיימוני פ"ד). והמנהג במדינות אלו שלא לאכול דבש רק אותו שמביאים בחביות מן הכוורת שעושין ממנו משקה שקורין מע"ד ותאנים יבשים וענבים יבשים שקורין רוזינ"י גדולים או קטנים, תלוי במנהג המקומות, כי יש מחמירים שלא לאכלן ויש מקילין; ולכן נהגו במדינות אלו להחמיר שלא לאכול שום פירות יבשים, אם לא שידוע שנתייבשו בדרך שאין לחוש לחמץ. וצוקר אסור לאכלו, אפילו להשהותו אסור (ת"ה סימן קי"ד). וביום טוב האחרון אוכלין פירות יבשים וצוק"ר קנדי"ל שאין בו חשש חימוץ (מהרי"ל). והמנהג במדינות אלו שלא לאכול כרכום שקורין זפרי"ן או נעגלי"ך (מהרי"ל), מיהו אינן אוסרין תערובתן וכן נראה לי.
סעיף ט
תבשיל שנתבשל ונמצאו בו שעורים או חטים, אם נתבקעו ממש הרי כל התבשיל אסור; ואם לא נתבקעו ממש, התבשיל מותר,
הגה: ואין המנהג כן, אלא אוסרים הכל במשהו אפילו לא נתבקעו, ואותם חטים או שעורים שורפים אותם.
סעיף י
תרנגולת מבושלת שנמצא בה בפסח חטה מבוקעת, מותר למוכרה לאינו יהודי, שאינה נמכרת יותר ביוקר בשביל החטה שנמצאת בתוכה.
הגה: ובמדינות אלו נוהגין לשרוף הכל (וע"ל סימן תמ"ו סעיף ג'). ואם נמצאת ביום שמיני של פסח, מותר להשהותה עד אחר הפסח.
סעיף יא
אם נמצאת חטה בקועה בעיסה או במצה אפויה, יסיר ממנה כדי נטילת מקום, והשאר מותר. ויש מי שאוסר כל העיסה או אותה מצה; וראוי לחוש לדבריו אם לא במקום הפסד מרובה או בשעת הדחק.
הגה: וכן נוהגין תוך הפסח לאסור אותה מצה שנמצא בה החטה ומתירין את האחרות, בין שנמצא בה אפויה או חיה, ואמרינן כאן נמצאת כאן היתה; ואם נמצאת בעיסה, אוסר כל העיסה; ודוקא תוך הפסח, אבל קודם הפסח אין אוסרין רק כדי נטילה, והכי נהוג.
סעיף יב
אם מלגו (פירוש שהרתיחוהו במים להעביר הנוצה) תרנגולת ואח"כ מצאו במים גרעין חטה בקועה, אסורה התרנגולת. ואם נמצאת חטה בקועה או לחם חמץ בכלי של מים ואין בו כדי ליתן טעם, שהמים צוננים ובישלו באותם מים תבשיל או לשו עיסה, מותר; ויש מי שאוסר, אם הוא בתוך הפסח.
הגה: ויש מי שמתיר אפילו במליגת תרנגולים, משום דאמרינן שמא אחר כך נפלה לשם (תא"ו נ"ה מח"ו ומהרי"ב). ויש מי שאוסר בשאר בשר ומתיר בתרנגולת מכח ספק ספיקא (מרדכי פכ"ש). ולענין מנהג נראה לאסור בשאר בשר או בחטה שלימה אפילו בתרנגולת. ודווקא אם נמלגו התרנגולים, דהיינו שהיו המים חמין, אבל אם היו צוננין ושרו שם תרנגולים, אין לאסור מספיקא. ובמקום דאיכא למימר שמא נתעכל החטה בתרנגולת, כגון שהיא שבורה (מהרי"ב), אפילו במליגה יש להתיר מכח ספק ספיקא. מיהו אם נתערבו התערובות ויש הפסד מרובה ומניעת שמחת יום טוב, יש להקל בכל זה בספיקות איסור דרבנן שהוא משהו, ויש להתיר שאר תבשילין שיש בהן תערובות מאותה תבשיל של הבשר שנשרה במים או נמלג, כך נראה לי.
סעיף יג
אם הגעילו יורה מחומצת בת יומא וירדו המים (המחומצים) לבור בתוך הפסח, אסור לשתות מימיו בפסח, בשביל שנתערבו.
סעיף יד
אם נמצאת חטה מבוקעת בתרנגולת קודם מליחה, די בשטיפה. ואם אחר מליחה, די בקליפה; ויש מחמירין לומר שמעמיק כל סביבותיה וחותך ומשליך; ואם נמלחו עמה תרנגולות אחרות, קולף את כלם.
הגה: ויש מחמירים לאסור כל מה שנמלח ביחד. אבל העיקר לאסור אותה חתיכה כולה שנמצאת החטה עליה, ולהתיר האחרות ע"י קליפה קצת. ואם רוצה יוכל למכור הכל לאינו יהודי, כמו שנתבאר סימן תמ"ז סעיף א', אף על גב דאין נוהגין כן בשאר תערובות חמץ, כן נראה לי.
סעיף טו
תרנגולת צלויה שנמצאת בה חטה מבוקעת בתוך הפסח, חותך מקום פיעפועו, לפי אומד הדעת; ויש אוסרים את כולה, לפי שכשמהפכים השפוד מתפשט הטעם בכל התרנגולת; וכן יש מי שאוסר כל התרנגולות הצלויות עמה באותה שפוד הנוגעות זו בזו, כי ע"י היפוך השפוד מתפשט מזו לזו.
סעיף טז
חטה או שעורה שנמצאת בזפק העוף לאחר שהבהבו אותו, העוף מותר והחטה והשעורה צריך לשרפה, דלא חשיבי כמעוכלים.