סימן תסח: שלא לעשות מלאכה בערב פסח אחר חצות
סעיף א
העושה מלאכה בערב פסח מחצות ולמעלה, היו משמתין אותו. ואפילו לעשות בחנם אסור. ויש מי שאוסר אפילו על ידי אינו יהודי; ויש מי שמתיר, (וכן הוא המנהג).
סעיף ב
במה דברים אמורים, כשעושה מלאכה להשתכר, (או בחנם והוא מלאכה גמורה לתפור בגדים ממש) (ב"י), אבל מתקן הוא כליו ליו"ט; וכן מי שכותב ספרים לעצמו דרך לימודו, מותר.
סעיף ג
קודם חצות, מקום שנהגו לעשות מלאכה, עושין. מקום שנהגו שלא לעשות, אין עושין. הגה: ולדידן מקום שנהגו שלא לעשות (מהרי"ו); ודוקא מלאכות גמורות, אבל שאר מלאכות אפילו מנהג ליכא (מהרי"ב).
סעיף ד
ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין, לא יעשה בישוב מפני המחלוקת; אבל עושה הוא במדבר. וההולך ממקום שאין עושים למקום שעושין, לא יעשה. ונותנים עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם, ואעפ"כ לא יתראה בפניהם שהוא בטל, מפני איסור לעולם אל ישנה אדם מפני המחלוקת. וכן מי שדעתו לחזור למקומו, נוהג כאנשי מקומו בין להקל בין להחמיר, והוא שלא יתראה בפני אנשי המקום שהוא בו, מפני המחלוקת.
סעיף ה
אפילו במקום שנהגו לעשות, לא יתחיל בתחלת מלאכה בארבעה עשר, אע"פ שהוא יכול לגומרה קודם חצות, אלא שלשה אומניות בלבד הם שמתחילים בהם במקום שנהגו לעשות ועושין עד חצות ואלו הם, החייטים והספרים והכובסים; אבל שאר אומניות, אם התחיל בהם קודם ארבעה עשר הוא שיגמור עד חצות.
הגה: ויש מקילין לומר ששלשה אומניות הנזכרים מתחילין ועושין עד חצות אפילו במקום שנהגו שלא לעשות, ואם התחיל מבעוד יום בשאר אומנות והיא לצורך המועד, עושין עד חצות, והכי נהוג (טור בשם הרא"ש).
סעיף ו
מושיבין שובכים לתרנגולים בארבעה עשר, דהיינו לתקן מקום שיעמדו התרנגולים והתרנגולת.
סעיף ז
תרנגולת שישבה על הבצים שלשה ימים או יותר, ומתה, מושיבין אחרת תחתיה כדי שלא יפסידו הבצים.
סעיף ח
גורפין (פי' מוציאין במגרפה והוא כלי מיוחד לכך) זבל מתחת רגלי בהמה.
סעיף ט
הזבל שבחצר, לא יוציאנו, אלא יסלקנו לצדדים; ואם נתרבה בחצר, יוציאנו לאשפה.
סעיף י
מוליכים ומביאים כלים מבית האומן כל היום, אעפ"י שאינם לצורך המועד.
הגה: ונהגו שלא להקיז דם בשום ערב יו"ט, ואין לשנות (כל בו בשם מהרי"ו).