סימן קפא: דין מים אחרונים
סעיף א
מים אחרונים, חובה.
סעיף ב
מים אחרונים אין נוטלים על גבי קרקע אלא בכלי, מפני רוח רעה ששורה עליהם; ואם אין לו כלי, נוטל ע"ג עצים דקים וכיוצא בהן.
סעיף ג
אין נוטלין בחמין שהיד נכוית בהם, מפני שמפעפעין (פי' מבעבעין מלשון שחין אבעבועות) את הידים, ואין מעבירין את הזוהמא.
סעיף ד
אינו צריך ליטול אלא עד פרק שני של אצבעות.
סעיף ה
צריך שישפיל ראשי אצבעותיו למטה, כדי שתרד הזוהמא.
סעיף ו
אם המסובין רבים, עד חמשה מתחילין מן המברך; ואם הם יותר, מתחילין מן הקטן ונוטלין דרך ישיבתן, ואין מכבדין זה את זה ליטול עד שמגיעין לחמשה האחרונים, וכיון שלא נשארו אלא חמשה שלא נטלו, מתחילין מן המברך.
סעיף ז
אין מברכין שום ברכה על מים האחרונים.
סעיף ח
יש אומרים שמים אחרונים אינם צריכים נגוב; ולהרמב"ם מנגב ואח"כ מברך.
סעיף ט
מים אחרונים נוטלים בכל מיני משקים.
סעיף י
יש שאין נוהגים ליטול מים אחרונים; ואפילו לנוהגים כן, אדם שהוא אסטניס ורגיל ליטול ידיו אחר הסעודה לדידיה הוו ידים מזוהמות וצריך ליטול ידיו קודם בה"מ.