סימן תה: דין היוצא חוץ לתחום
סעיף א
מי שיצא חוץ לתחום אפילו אמה אחת, לא יכנס להיות כבני העיר ואין לו אלא ד' אמות מעמידת רגליו ולחוץ.
סעיף ב
היתה רגלו אחת תוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום, יכנס.
סעיף ג
מי שקידש עליו היום והוא חוץ לתחום העיר אפילו אמה אחת, לא יכנס להיות כבני העיר ואינו מהלך אלא אלפים אמה לכל רוח ממקום שקידש עליו היום.
סעיף ד
מי שיצא חוץ לתחום שלא לדעת, מותר לעשות לו מחיצה של בני אדם שעירבו לאותו רוח ויכולים לילך שם ויעשו סביביו כמו מחיצה ויכנס ביניהם; והוא שלא ידעו אותם שנעשית בהם המחיצה שלשם כך נקראו, אבל אם יצא לדעת, אסור.
סעיף ה
מי שהוציאוהו חוץ לתחום לסטים או רוח רעה או שאר כל אונס, או ששגג ויצא, אין לו אלא ארבע אמות. החזירוהו לתוך התחום, כאילו לא יצא והרי כל העיר כד' אמות כבתחלה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח; אבל אם חוזר לדעת, אין לו אלא ארבע אמות. הגה: וכן אם נכנס לספינה ויצאה הספינה חוץ לתחום וחזרה לאחוריה לנמל שהפליגה משם, הרי הוא כאילו לא יצא דהוה ליה כמו שהוציאוהו נכרים והחזירוהו, (א"ז).
סעיף ו
נתנוהו עובדי כוכבים חוץ לתחום בדיר או בסהר ומערה, או בעיר אחרת מוקפת חומה לדירה, או שנאנס בשאר אונס, או ששגג ויצא חוץ לתחום ונכנס לאחד מאלו ונזכר והוא בתוכו, מהלך את כולו; אבל אם יצא חוץ לתחומו לדעת, אע"פ שהוא בתוך א' מאלו אין לו אלא ד' אמות.
סעיף ז
מי שהפליגה ספינתו בים, מהלך את כולה הואיל ושבת באויר מחיצות; ואם נפחתו דופני ספינה בשבת, אם היא מהלכת, מהלך את כולה, ואם היא עומדת אינו מהלך בה אלא ד' אמות.
הגה: ואם באמצע יש לו מחיצות עשרה ובראשו אין לו, אזלינן בתר אמצעי, ואפילו אין לו כלל רק יש בו לחקוק עשרה, דאמרינן: חוקקין להשלים, (א"ז).
סעיף ח
יצא לדעת והחזירוהו עובדי כוכבים, אין לו אלא ארבע אמות; ומיהו אם החזירוהו לעירו (המוקפות מחיצות לדירה), (הרא"ש פ' מי שהוציאוהו ורבי ירוחם חי"ח וא"ז), כולו כארבע אמות; ואפילו יצא לדעת וחזר לדעת. (וע"ל דין סתם עיירות סי' ת"א).
סעיף ט
פירות שהוציאו חוץ לתחום והחזירום, אפילו במזיד, לא הפסידו מקומם שכל העיר להם כארבע אמות וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח כבתחלה אם הוא יום טוב; ואם הוא שבת, מותרין באכילה במקומם, ואפילו לאותו ישראל שהחזירם לצרכו במזיד, מאי טעמא, אנוסים הם. וכל זמן שלא הוחזרו והם חוץ למקומם, אם הוציאן בשוגג מותרים לאכלם ואסור לטלטלם חוץ לד' אמות, ואם הוציאם במזיד אסור לאכלם אפילו מי שלא הוציאם. ויש מתירים למי שלא הוציאם.