סימן ערה: דברים האסורים לעשות לאור הנר בשבת
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן ערה: דברים האסורים לעשות לאור הנר בשבת

סימן ערה: דברים האסורים לעשות לאור הנר בשבת

 

סעיף א
אין פולין (פי' לבער את הכנים מהבגדים, תרגום בערתי הקדש (דברים כו, יג) פליתי), ואין קורין בספר לאור הנר ואפילו אינו מוציא בפיו, שמא יטה. ואפילו הוא גבוה עשר קומות שאינו יכול ליגע אליו, שלא חלקו חכמים בדבר. ומטעם זה יש לאסור אפילו הוא בעששית או קבוע בחור שבכותל, וכן בנר של שעוה.
 
סעיף ב
ודוקא אחד, אבל שנים קורים ביחד, שאם בא האחד להטות (פי' להטות הנר כדי שיגיע השמן לפתילה), יזכירנו חבירו. והוא שקורים בענין אחד, שאז ישגיח האחד במה שיעשה חבירו, אבל בשני עניינים לא.
הגה: ויש אומרים דבשני ספרים, אפילו בענין אחד אסור (ב"י), ולכן אסור לומר פיוטים בליל י"ט שחל להיות בשבת, בבהכ"נ, וכן נהגו (מרדכי וסה"ת וסמ"ג והגהות).
 
סעיף ג
אם יש אחר עמו, אפילו אינו קורא, ואומר לו: תן דעתך עלי שלא אטה, מותר; והוא הדין אם אומר כן לאשתו.
 
סעיף ד
אדם חשוב, שאין דרכו בחול להטות, מותר בכל גוונא.
 
סעיף ה
במדורה, אפילו עשרה אין קורין משום דהואיל ויושבים רחוקים זה מזה, ועוד שזנבות האודים סמוכים להם, אין זה מכיר כשבא חבירו להבעיר ולחתות.
 
סעיף ו
תינוקות של בית רבן קוראין לאור הנר, מפני שאימת רבן עליהם.
 
סעיף ז
מותר לקרות במה מדליקין לאור הנר, שהרי הוא מזכיר איסור שבת ואיך ישכח.
 
סעיף ח
נוהגים לקרות בליל יו"כ במחזורים, מפני שאימת יוה"כ עליהם.
 
סעיף ט
ליל פסח שחל להיות בשבת, מותר לקרות ההגדה בספר משום דהוי כעין ראשי פרקים, דאין ע"ה שלא תהא שגורה בפיו קצת.
 
סעיף י
הרב יכול לראות לאור הנר מהיכן יקראו התינוקות, ולסדר ראשי הפרשיות בפיו בספר, וקורא כל שאר הפרשה על פה. וראשי פרשיות לאו דוקא, אלא כל שיודע הפרשה ע"פ ובקצת צריך לראות בספר, שרי, שמאחר שאינו מעיין בספר תמיד אית ליה היכירא ולא אתי להטויי.
 
סעיף יא
כלים הדומים זה לזה וצריך עיון להבחין ביניהם, אסור לבדקן לאור הנר ואפילו להבחין בין בגדיו לבגדי אשתו אם הם דומים, אסור לבדוק.
 
סעיף יב
שמש שאינו קבוע אסור לו לבדוק כוסות וקערות לאור הנר, מפני שאינו מכירן בין בנר שמן זית בין בנר של נפט (פי' מין זפת לבן וריחו רע) שאורו רב.
הגה: ויש מתירין בשל נפט, אפילו בשמש שאינו קבוע (טור וב"י בשם הפוסקים), אבל שמש קבוע מותר לו לבדוק לאור הנר כוסות, מפני שאינו צריך עיון הרבה. ואם היה נר של שמן זית, אין מורין לו לבדוק ואע"פ שהוא מותר, גזירה שמא יסתפק ממנו.
הגה: נהגו לכסות הקטנים שלא יהיו ערומים בפני הנרות, משום ביזוי מצוה. וכ"כ הרוקח.