סימן רעז: שלא לגרום כיבוי הנר
סעיף א
נר שמונח אחורי הדלת, אסור לפתוח הדלת (כדרכו), (רמב"ם פ"ה ומרדכי פ' כ"ב וב"י בשם סמ"ג) שמא יכבנה הרוח. (אבל לנעול הדלת כנגדו, מותר (ת"ה סי' כ"ט) והוא הדין בחלון שכנגד הנר שעל השלחן (מרדכי פכ"ב וב"י בשם תוספות וטור) ואם הוא קבוע בכותל שאחורי הדלת, אסור לפתוח הדלת ולנעלו כדרכו שמא תהא הדלת נוקשת עליו ותכבנו, אלא פותח ונועל בנחת. ואם הוא קבוע בדלת עצמו, שפתיחתו ונעילתו מקרב השמן לנר או מרחיקו ממנו, אסור לפתחו ולנעלו.
הגה: ובנר של שעוה מותר לפתוח ולנעול אע"פ שהוא קבוע בדלת (ב"י).
סעיף ב
אסור לפתוח הדלת כנגד המדורה שהיא קרובה קצת אל הדלת ואפילו אין שם אלא רוח מצויה, אבל אם היה פתוח כנגדה, מותר לסוגרו ואין בו משום מכבה.
סעיף ג
שכח נר על הטבלא, מנער את הטבלא והוא נופל, אפילו אם הוא דולק, רק שלא יכוין לכבותו.
הגה: וטוב לעשותו ע"י אינו יהודי, במקום שאינו צריך כ"כ (כל בו), ובלבד שיהא נר של שעוה וכיוצא בו, או שלא יהא בו שמן, אבל אם יש בו שמן א"א שלא יקרבנו אל הפתילה ונמצא מבעיר; ואם הניחו עליה מדעת, אסור לנערה שהרי הטבלא היא בסיס (פי' דבר הנושא דבר אחר תרגום ואת כנו (שמות לא, ט) וית בסיסיה), לדבר האיסור.
הגה: ומכל מקום מותר ליגע בטבלא הואיל ואינו מטלטל הנר. והוא הדין שמותר ליגע במנורה שבבהכ"נ והנרות דולקות עליו, ובלבד שלא ינענע (מרדכי פכ"ב).
סעיף ד
מותר להניח נר של שבת מבעוד יום ע"ג אילן וידלק שם בשבת דליכא למיחש דלכשיכבה לשקליה מיניה ונמצא משתמש במחובר, אבל אין מניחין נר של יו"ט ע"ג אילן, דשקיל ומנח ליה ונמצא משתמש באילן.
סעיף ה
מותר לכפות קערה ע"ג הנר בשבת כדי שלא יאחוז האור בקורה.