סימן רפח: דין תענית ודין תענית חלום בשבת
סעיף א
אסור להתענות בשבת עד ו' שעות.
הגה: ואפילו לומד ומתפלל, אסור (מרדכי פ"ק דשבת).
סעיף ב
יש אומרים שאדם שמזיק לו האכילה, דאז עונג הוא שלא לאכול, לא יאכל.
הגה: וכן מי שיש לו עונג אם יבכה, כדי שילך הצער מלבו, מותר לבכות בשבת (אגור בשם שבולי לקט).
סעיף ג
אדם המתענה בכל יום ואכילה בשבת צער הוא לו מפני שינוי וסת (פי' דבר קבוע), יש אומרים שראו כמה חסידים ואנשי מעשה שהתענו בשבת מטעם זה, וכן אמרו שכך היה עושה הר"י החסיד ז"ל.
סעיף ד
מותר להתענות בו ת"ח כדי שיקרע גזר דינו. וצריך להתענות ביום ראשון, כדי שיתכפר לו מה שביטל עונג שבת. ואם תשש כחו ואינו יכול להתענות ב' ימים רצופים, לא יתענה ביום א' ויתענה אח"כ.
הגה: וכל שכן אם היה ביום א' חנוכה או ר"ח או פורים או יו"ט אפילו יו"ט שני של גליות שאין להתענות עד אח"כ. ויש אומרים מי שישן שינת צהרים וחלם לו חלום רע, יתענה מחצי היום עד חצי הלילה ואז יבדיל, וביום הראשון יתענה כאילו התענה כל יום השבת (מ"כ).
סעיף ה
יש אומרים שאין להתענות תענית חלום בשבת אלא על חלום שראהו תלת זימני. ויש אומרים שבזמן הזה אין להתענות תענית חלום בשבת, שאין אנו בקיאים בפתרון חלומות לידע איזה טוב ואיזה רע. והעולם אומרים שנמצא בספרים קדמונים שעל שלשה חלומות מתענים בשבת, ואלו הן: הרואה ספר תורה שנשרף, או יוה"כ בשעת נעילה, או קורות ביתו או שיניו שנפלו; ויש אומרים הרואה יוה"כ אפילו שלא בשעת נעילה; ויש אומרים הרואה שקורא בתורה; ויש אומרים הרואה שנושא אשה. והא דרואה שיניו שנפלו דוקא שיניו, אבל הרואה לחייו שנשרו, חלום טוב הוא דמתו היועצים עליו רעה ונראה לי שהחלומות שאמרו בפרק הרואה שהם רעים, גם עליהם מתענין בשבת.
סעיף ו
המתענה בשבת אומר: עננו, אחר סיום תפלתו בלא חתימה, וכוללו באלהי נצור.
הגה: ויאמר אחר תפלתו: רבון העולמים גלוי וכו' כמו בחול (א"ז הלכות תענית).
סעיף ז
אם הקדימה לאכול הוא עונג לו כגון שנתעכלה סעודת הלילה, יקדים. ואם האיחור עונג לו, כגון שעדיין לא נתעכל, יאחר.
הגה: וכן מי שיש לו סעודות כל יום כמו בשבת, ישנה בשבת להקדים או לאחר (גמ' פכ"ב וטור).
סעיף ח
אין מתענין על שום צרה מהצרות כלל.
סעיף ט
אין צועקים ולא מתריעין בו על שום צרה חוץ מצרת המזונות שצועקים עליה בפה בשבת, ולא בשופר. וכן עיר שהקיפוה אנסין או נהר וספינה המטורפת בים, ואפילו על יחיד הנרדף מפני אנסין או לסטים או רוח רעה, זועקין ומתחננין בתפלות בשבת, אבל אין תוקעין אלא אם כן תוקעין לקבץ העם לעזור אחיהם ולהצילם (וע"ל סי' תקע"ו סי"ג).
סעיף י
נרדף מפני רוח רעה שאמרו לאו דווקא דהוא הדין לכל חולה שיש בו סכנת היום זועקים ומתחננין. וכן נהגו לומר: מצלאים בשבת על חולים המסוכנים סכנת היום.
הגה: וכן מותר לברך החולה המסוכן, בו ביום (ליקוטי מהר"י ברי"ן וב"י בשם הר"ן פ"ג דתענית).