סימן שו: באיזה חפצים מותר לדבר בשבת
סעיף א
ממצוא חפצך (ישעיה נח, יג): חפציך אסורים; אפילו בדבר שאינו עושה שום מלאכה, כגון: שמעיין נכסיו לראות מה צריך למחר, או לילך לפתח המדינה כדי שימהר לצאת בלילה למרחץ; וכן אין מחשיכים על התחום לשכור פועלים.
הגה: והוא הדין דאסור לטייל למצוא סוס או ספינה או קרון לצאת בו (מרדכי ס"פ מי שהחשיך). אבל מחשיך על התחום להביא בהמתו. ויש אומרים שאם אין הבהמה יכולה לילך ברגלים, כגון שהוא טלה קטן, אינו רשאי להחשיך דאינו רשאי להביא דאסור לטלטל בע"ח שהם מוקצים.
סעיף ב
היתה בהמתו עומדת חוץ לתחום, יכול לקרות לה כדי שתבא.
סעיף ג
מחשיכין על התחום לעשות צרכי כלה; או צרכי מת להביא לו ארון ותכריכין; ויכול לומר לחבירו שיחשיך כדי שיביא לו, ויכול לומר לו: לך למקום פלוני למחר ואם לא מצאת במקום פלוני לך למקום פלוני, לא מצאת במנה קח במאתים; ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח, כלומר: שלא יאמר לו סך ידוע שלא להוסיף עליו; וכן אם לקח ממנו בשמונה, לא יאמר תן לי עוד בשנים ואהיה חייב לך עשרה.
הגה: ואם א"א לו אלא אם כן יזכור לו סכום מקח, מותר בכל ענין דהא צרכי מצוה הוא (הגמ"ר פ"ה). ויש אוסרים בכל ענין, וכן עיקר (ב"י בשם הר"ן ומרדכי פ' כירה והג"מ פ"א ופכ"ו).
סעיף ד
השוכר את הפועל לשמור זרעים או ד"א אינו נותן לו שכר שבת, לפיכך אין אחריות שבת עליו; היה שכיר שבת, שכיר חודש, שכיר שנה, שכיר שבוע, נותן לו שכר שבת, לפיכך אחריות שבת עליו. ולא יאמר: תן לי של שבת, אלא אומר: תן לי שכר השבוע או החודש. (ואם שכרו לחודש והתנה לשלם לו כל יום כך וכך, מקרי שכיר יום) (ר"ן ס"פ אע"פ) או יאמר לו: תן לי שכר עשרה ימים.
סעיף ה
אסור להשכיר חזנים להתפלל בשבת; ויש מי שמתיר.
הגה: ואם שכרו לשנה או לחודש, לכולי עלמא שרי (ד"ע).
סעיף ו
חפצי שמים מותר לדבר בהם, כגון: חשבונות של מצוה, ולפסוק צדקה, ולפקח על עסקי רבים, ולשדך התינוק ליארס וללמדו ספר או אומנות; ודוקא לדבר אם רוצה להשתכר, אבל לשכרו ולהזכיר לו סכום מעות אסור.
הגה: יש אומרים דבמקום שנוהגין ליתן לקורא בתורה מי שבירך, ונודר לצדקה או לחזן, דאסור בשבת לפסוק כמה יתן (א"ז); והמנהג להקל, דהא מותר לפסוק צדקה.
סעיף ז
מותר למדוד בשבת מדידה של מצוה, כגון: למדוד אם יש במקוה מ' סאה, ולמדוד אזור מי שהוא חולה וללחוש עליו כמו שנוהגים הנשים, מותר דהוי מדידה של מצוה.
סעיף ח
הרהור בעסקיו, מותר; ומכל מקום משום עונג שבת, מצוה שלא יחשוב בהם כלל ויהא בעיניו כאילו כל מלאכתו עשויה.
סעיף ט
אסור לומר לאינו יהודי שילך חוץ לתחום בשבת אחר קרובי המת שיבואו להספידו, אבל חולה דתקיף ליה עלמא ואמר שישלחו בעד קרוביו, ודאי שרי.
סעיף י
להחליף משכון לאינו יהודי בשבת, מותר אם הוא מלבוש; ויוציאנו האינו יהודי דרך מלבושו (וע"ל סי' שכ"ה).
סעיף יא
מותר לקנות בית בארץ ישראל מן האינו יהודי, בשבת, וחותם ומעלה בערכאות.
הגה: שלהם, בכתב שלהם; דאינו אסור רק מדרבנן, ומשום ישוב א"י לא גזרו (א"ז).
סעיף יב
מותר להכריז בשבת על אבידה אפילו היא דבר שאסור לטלטלו.
הגה: ומותר להתיר חרמי צבור בשבת, אע"פ שאינו לצורך שבת, הואיל והוא יום כנופיא לרבים הוי כעסקי רבים דשרי לדבר בם (אגור); אבל אין מחרימין בשבת כי אם מדבר שהוא לצורך שבת (אגודה פכ"ג).
סעיף יג
להכריז בשבת על קרקע הנמכר, שכל מי שיש לו זכות עליו יבוא ויגיד וא"ל יאבד זכותו, אסור.
הגה: וכן אסור להכריז יין בשבת, דהוי כמקח וממכר (מהרי"ל).
סעיף יד
מי ששלחו לו שהוציאו בתו מביתו בשבת להוציאה מכלל ישראל, מצוה לשום לדרך פעמיו להשתדל בהצלתה; ויוצא אפילו חוץ לשלש פרסאות ואי לא בעי, כייפינן ליה (וע"ל סי' שכ"ח סעיף י')