סימן שכג: דיני השאלה וקנין צרכי שבת והדחת הכלים ותיקונן וטבילתן בשבת
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן שכג: דיני השאלה וקנין צרכי שבת והדחת הכלים ותיקונן וטבילתן בשבת

סימן שכג: דיני השאלה וקנין צרכי שבת והדחת הכלים ותיקונן וטבילתן בשבת

 

סעיף א
מותר לומר לחבירו: מלא לי כלי זה, אפילו הוא מיוחד למדה; והני מילי כשנוטל הלוקח מדה של מוכר ומוליכו לביתו, ואינו צריך לומר אם מביא הלוקח מתוך ביתו ואומר לו מלא לו: מלא לי כלי זה, אבל למדוד בכלי המיוחד למדה ולשפוך לתוך כליו של לוקח, אסור. הגה: ויש מקילין לומר דכל שאינו מכוין למדה לגמרי, שממעט או מוסיף מעט, שרי (הגהות אשירי ומרדכי פרק אין צדין). וכן המנהג פשוט למדוד בכלי המיוחד למדה ולשפוך לכליו של לוקח. ועוד יתבאר לך בסמוך טעם המקילין. דין הלואת שבת דינו כמו ביו"ט, וע"ל סי' תקל"ה ולעיל סי' ש"ז סעיף י"א
 
סעיף ב
מותר לומר לחבירו: מלא לי כלי זה ולמחר נמדוד אותו, (אבל לא יאמר: תן לי מדה פלוני) (טור).
 
סעיף ג
מותר לומר לחברו: תן לי ביצים ואגוזים במנין.
 
סעיף ד
מותר לומר לחנוני: תן לי ד' ביצים וה' רמונים, ובלבד שלא יזכיר לו שם דמים ולא סכום מדה ולא סכום מנין, לומר: הרי שיש לך בידי חמשים אגוזים תן לי חמשים אחרים והרי יש לך בידי מאה.
הגה: וכן בסכום דמים אינו אסור אלא בכהאי גוונא שאומר: תן לי בכך וכך דמים ויהיה לך בידי כך וכך, אבל בלאו הכי, שרי. וכן בסכום מדה, דוקא בכהאי גוונא אסור, אבל בלאו הכי, שרי. ואף על גב דאסור להזכיר דמים כלל, היינו בדבר שאין מקחו ידוע אבל בדבר שידוע רק שאומר לו כמה צריך, שרי אם לא שמזכיר לו סכום (א"ז והג"א פ' אין צדין) ואף על גב שיש מחמירין בדבר זה, כבר פשט המנהג במדינות אלו להקל, וכסברא הנזכרת.
 
סעיף ה
המביא כדי יין ממקום למקום לא יביאם בסל ובקופה כדרך חול, אלא יביאם לפניו או על כתפו וכיוצא בזה, שישנה מדרך חול אפילו אין בשינוי קלות במשא; ואם אי אפשר לו לשנות, כגון שזימן אורחים הרבה וצריך למהר להביא לפניהם, מותר. ויש אומרים דלמעט בהילוך עדיף, ויותר טוב להביאם בסל ובקופה בפעם א' מלהביאם כל אחת ואחת בפני עצמה.
 
סעיף ו
מדיחים כלים לצורך היום, כגון שנשאר לו עדיין סעודה לאכול; אבל לאחר סעודה שלישית אין מדיחין; וכלי שתייה, מדיחין כל היום שכל היום ראוי לשתייה.
 
סעיף ז
מותר להטביל כלי חדש הטעון טבילה, ויש אוסרים. וירא שמים יצא את כולם ויתן הכלי לאינו יהודי במתנה ויחזור וישאלנו ממנו, ואין צריך טבילה.
הגה: ואם הוא כלי שראוי למלאות בו מים, ימלאנו מים מן המקוה ועלתה לו טבילה (המגיד פרק ד' מהלכות יום טוב והגהות מיימוני פרק כ"ג מהלכות שבת).
 
סעיף ח
כוס ששתה בו אינו יהודי, מותר להדיחו לדברי הכל.
 
סעיף ט
מותר לשפשף הכלים בכל דבר, חוץ מכלי כסף בגרתקן שהוא שמרי יין כשנתייבשו ונתקשו, מפני שהוא ממחק לכלי כסף שהוא רך.
 
סעיף י
אין חופפין כלים במלח, לפי שהמלח נמחה כשחופף בחזקה.