סימן שכה: אינו יהודי שעשה מלאכה בעד ישראל
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן שכה: אינו יהודי שעשה מלאכה בעד ישראל

סימן שכה: אינו יהודי שעשה מלאכה בעד ישראל

 

סעיף א
מותר לזמן אינו יהודי, בשבת, ומותר ליתן מזונות לפניו בחצר, לאכלן, ואם נטלן ויצא, אין נזקקין לו. ודווקא שהאינו יהודי בחצר, אבל אם עומד בחוץ ופשט ידו לפנים שידוע הוא שיוציאנו, או ליתן לו שאר חפצים שדרך להוציא, אסור אפילו אם עומד בפנים, אפילו אם החפצים של אינו יהודי, שהרואה אינו יודע שהחפצים של אינו יהודי.
הגה: ואפילו בייחד לו מקום מבעוד יום, יש להחמיר (מרדכי פרק קמא דשבת).
 
סעיף ב
היכא דאיכא משום דרכי שלום, או בא"י אלם, מותר לתת לו או לשלוח לו ע"י אינו יהודי. והוא הדין לצורך מצוה, כגון להוציא חמץ מביתו בפסח (מרדכי).
 
סעיף ג
מותר להחליף משכון בשבת אם הוא מלבוש, ויוציאנו דרך מלבוש כי אין זה משא ומתן; וגם בישראל מותר בענין זה, אם הישראל צריך ללבשו.
הגה: וטוב שהאינו יהודי יקח המשכון עצמו ויניח אחר במקומו, ולא יגע בו הישראל, שלא יהא נראה כנושא ונותן (אגודה). וע"ל סי' ש"ז, בסופו, מדין אינו יהודי המביא בשבת איזה דבר, אם מותר לקבלו.
 
סעיף ד
פת שאפה אינו יהודי לעצמו בשבת, יש אוסרים ויש מתירים; ובשעת הדחק או לצורך מצוה, כגון סעודת ברית מילה או לצורך ברכת המוציא, יש לסמוך על המתירים.
הגה: אבל אסור ליתן לו מעות מערב שבת, ושיתן לו הפת בשבת, דאז אדעתא דישראל קא עביד (רבינו ירוחם מ"ח).
 
סעיף ה
אינו יהודי שצד דגים או ליקט פירות לעצמו, אסורים לישראל; ואפילו ספק אם לקטן או צדן היום, אסורים בו ביום; אבל לערב מותרים מיד, אפילו אם ודאי לקטן וצדן היום.
 
סעיף ו
אם ליקט וצד בשביל ישראל, או בשביל ישראל ואינו יהודי, צריך להמתין לערב בכדי שיעשו.
 
סעיף ז
ספק אם ליקטן בשביל ישראל, או שידוע שליקטן בשביל ישראל ואין ידוע אם נלקטו היום אם לאו, אסורים בו ביום, ולערב בכדי שיעשו; ויש אומרים דלערב מותר מיד.
 
סעיף ח
דבר שאין בו חשש צידה ומחובר, אלא שהובא מחוץ לתחום, אם הביאו האינו יהודי לעצמו, מותר אפילו בו ביום; ואם הביאו בשביל ישראל, מותר לטלטל אפילו מי שהובא בשבילו; אבל לאכול, אסור בו ביום למי שהובא בשבילו, ולערב בכדי שיעשו.
הגה: ויש אומרים דאין הלילה עולה מן החשבון, רק צריך להמתין ביום ראשון בכדי שיעשו (סמ"ק ומרדכי ס"פ כ"כ);
ולאחרים, מותר בו ביום. ויש אומרים דלמי שהובא בשבילו מותר לערב מיד, והא דשרי לישראל לטלטל, אפילו כשהביאו האינו יהודי לעצמו, דוקא בתוך ד' אמות או בתוך העיר, אם היא מוקפת חומה; והוא שתהא מוקפת לדירה, דהיינו שישבה ולבסוף הוקפה, וסתם עיירות מוקפות לדירה; וסתם מבצרים אינם מוקפים לדירה (ועיין לקמן סימן ת"א).
 
סעיף ט
אם הוא ספק אם הובא מחוץ לתחום, אסור; ודוקא באינו יהודי שאינו שרוי עמו בעיר, אבל אינו יהודי השרוי עמו בעיר, ופירות המצויים בעיר, אין לחוש מספק; ואפילו אם יש לאינו יהודי שני בתים, ואחד מהם בתוך התחום, תולין להקל ומותר לאכול אפילו למי שהובא בשבילו.
 
סעיף י
אינו יהודי שמילא מים לבהמתו מבור שהוא רשות היחיד, לרשות הרבים, מותר לישראל להשקות מהם בהמתו; והוא שאין האינו יהודי מכירו, דליכא למיחש שמא ירבה בשבילו; ואם מילא לצורך בהמת ישראל, אסור בכל מיני תשמיש אפילו ישראל אחר; ואם מילא מבור רשות היחיד לכרמלית, מותר לאחר שלא מילא בשבילו.
הגה: ויש מקילין ואומרים דאף אם הובא דרך רשות הרבים לצורך ישראל, מותר לאדם לשתות מהם הואיל ואפשר לילך שם ולשתות (טור בשם ר"ת); ויש מתירין אף לכתחלה (כל בו); וכן נהגו היתר לומר אף לכתחלה לאינו יהודי להביא שכר, או שאר דברים, דרך כרמלית או בלא עירוב, ואע"פ שיש להחמיר בדבר מכל מקום אין למחות ביד המקילין לצורך שבת ובשעת הדחק, דהא יש להקל באמירה לאינו יהודי לצורך, כמו שנתבאר סי' ש"ז וכל שכן בכהאי גוונא.
 
סעיף יא
ליקט אינו יהודי עשבים לצורך בהמתו, אם אינו מכירו, מאכיל אחריו ישראל, שעומד בפניה בענין שלא תוכל לנטות אלא דרך שם; דאילו להעמידם עליהן, אסור דחיישינן שמא יטול בידו ויאכילנה, והם מוקצים. אבל אם מכירו, אסור. וכן בכל דבר דאיכא למיחש שמא ירבה בשבילו; אבל בדבר דליכא למיחש שמא ירבה בשבילו, כגון שהדליק נר לעצמו או עשה כבש לירד בו, שבנר אחד ובכבש אחד יספיק לכל, אפילו מכירו, מותר.
 
סעיף יב
אע"פ שאינו מכירו, אם אומר בפירוש שלצורך ישראל הוא עושה, או אפילו אם אינו אומר כן, אם מעשיו מוכיחים שלצורך ישראל עושה, כגון שהדליק נר בבית שישראל בו והלך לו האינו יהודי, אסור.
 
סעיף יג
אם ליקט אינו יהודי והאכיל לבהמת ישראל, אין צריך למחות בידו, לפי שעה; אבל אם רגיל בכך, צריך למחות.
 
סעיף יד
עשה אינו יהודי בשבת ארון או קבר לעצמו, מותר לישראל ליקבר בו; ואם עשאו בשביל ישראל, לא יקבר בו עולמית. ודוקא שהקבר בפרהסיא, והארון על גביו, שהכל יודעים שנעשה לפלוני ישראל; אבל אם הוא בצנעה, מותר ליקבר בו לערב, בכדי שיעשו. ואפילו כשהוא בפרהסיא, אינו אסור אלא לאותו ישראל שנעשה בשבילו, אבל לישראל אחר, מותר; והוא שימתין בכדי שיעשו.
 
סעיף טו
אינו יהודי שהביא בשבת חלילין (פי' כלי כגון חלילים שקולם מעורר הבכי) לספוד בהם ישראל, לא יספוד בהם לא הוא ולא אחרים עד שימתין לערב בכדי שיבואו ממקום קרוב; ואם ידע בודאי שממקום פלוני הביאם בשבת, ימתין לערב כדי שיבואו מאותו מקום, ואח"כ מותרים בין לו ובין לאחרים; והני מילי כשהביאם דרך רשות הרבים, אבל אם לא הביאם אלא דרך כרמלית, כיון שלא נעשה בהם איסור תורה אינו צריך להמתין כדי שיבואו אלא מותרים לערב מיד.
 
סעיף טז
ספק אם הובאו מחוץ לתחום או מתוך התחום, חוששין שמא מחוץ לתחום הובאו.