סימן שמט: דין ארבע אמות ברשות הרבים
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן שמט: דין ארבע אמות ברשות הרבים

סימן שמט: דין ארבע אמות ברשות הרבים

 

סעיף א
כל אדם יש לו ארבע אמות ברשות הרבים שיכול לטלטל בהם. ומודדים לו באמה שלו, ואם אמתו קטנה נותנים לו ארבע אמות בינונית של כל אדם שכל אחת מהן ששה טפחים (וע"ל סי' שצ"ו).
 
סעיף ב
ארבע אמות שאמרו, הן ואלכסונן שנמצא שהם חמשה אמות ושלשה חומשים. ויש מי שאומר שמארבע אמות עד חמשה ושלשה חומשים פטור אבל אסור.
 
סעיף ג
מותר לו לאדם לעקור חפץ מרשות הרבים וליתנו לחבירו שאצלו בתוך ארבע אמותיו וחבירו לחבירו שאצלו, אף על פי שהחפץ הולך כמה מילין ברשות הרבים, ובלבד שלא יוציאנו חוץ מתחום שלו; ויש מי שאוסר (ועיין לעיל סי' ש"א סעיף מ"ב)
 
סעיף ד
היו שנים, מקצת אמותיו של זה בתוך אמותיו של זה, כגון שיש ביניהם ו' אמות, מביאין ואוכלין באמצע ובלבד שלא יוציא כל אחד מתוך שלו לתוך של חבירו. היו שלשה והאמצעי מובלע ביניהם, כגון שבין שנים החיצונים שמונה אמות, האמצעי מותר עם כל אחד מהחצונים במה שארבע אמותיו מבלעים בתוך שלו, ושנים החצונים אסורים זה עם זה.
 
סעיף ה
אסור להוליך חפץ פחות פחות מארבע אמות ואפילו בין השמשות ואפילו בכרמלית.