סימן שנז: דיני חצר פחות מד' אמות וביב
סעיף א
חצר שפחותה מד' אמות על ד' אמות, שהיא סמוכה לרשות הרבים, אין שופכין לתוכה מים בשב' בימות החמה, שכיון שאין בה ד' אמות אין סאתים מים שאדם עשוי להשתמש בכל יום ראוי ליבלע בה, והוי כאילו שופך לרשות הרבים, לכך צריך לעשות גומא שתהא חללה מחזקת סאתים.
הגה: וכל גומא שהיא חצי אמה על חצי אמה ברום שלשה חומשי אמה, מחזקת סאתים (רמב"ם).
בין אם יעשנה בפנים בחצר או בחוץ, אלא שאם יעשנה בחוץ צריך לכסותה בנסרים כדי שתהא מקום פטור ויפלו המים מידו למקום פטור. וכיון שיעשה גומא יכול לשפוך בה כל מה שירצה. ואם אינה מחזקת סאתים לא, ישפוך בה כלל. ואם יש בחצר ארבע על ארבע, אפילו הוא אריך וקטין, או בימות הגשמים בחצר כל שהוא, מותר לשפוך בה כל מה שירצה. וחצר ואכסדרה (פי' בית שיש לו ג' דפנות ודופן ד' שמעמידין בו דלת אינה מגופפת כל עיקר, אלא ברחבו של בית כולו, ופעמים שעושים לה אמה אחת פצים מכאן, ואמה אחת פצים מכאן. כך פי' הערוך. ופצים הוא מעט כותל ישר ושוה) שאין באחד מהם לבד ד' אמות, מצטרפין לד' אמות להתיר לשפוך בהם.
הגה: והוא הדין ב' דיוטאות שלפני ב' עליות, ועליהם מעזיבה שראוי המים לבלוע בהם, אם הם סמוכות זו לזו מצטרפות (ב"י בשם הר"ר יונתן). במה דברים אמורים, בחצר הסמוכה לרשות הרבים. אבל אם היא סמוכה לכרמלית, אפילו היא קטנה הרבה אינה צריכה גומא אפילו בימות החמה (וע"ל סי' שע"ז).
סעיף ב
ביב שמכוסה ד' אמות במשך ברשות הרבים, ויש בו ארבע על ארבע, מותר לשפוך אפילו על פי הביב אפילו בימות החמה, אע"פ שהמים יוצאים מיד מידו לחוץ, ובלבד שלא יהא סילון של עץ, שאין המים ראוים לבלוע; אבל אם עשוי כעין רצפה של אבנים, מבליעים ושרי. ולהרמב"ם, אפילו היה אורך הביב או הצנור מאה אמה לא ישפוך על פיו בימות החמה, אלא שופך חוץ לביב והם יורדים לביב.
סעיף ג
במה דברים אמורים, כשהמים יוצאים לרשות הרבים, אבל אם היו יוצאים לכרמלית, מותר לשפוך על פי הביב אפילו בימות החמה.
הגה: ויש אומרים דאין חילוק בין כרמלית לרשות הרבים (ב"י בשם תוספות והרא"ש בפ' כיצד משתתפין). ודוקא כרמלית שהיא תוך העיר, דמיחלף ברשות הרבים עצמה, אפילו בזמן הזה דלית לן רשות הרבים; אבל כרמלית שהיא מחוץ לעיר, או חצר שאינה מעורבת, שרי (מרדכי פרק הזורק וסמ"ג וד"ע) (תשו' מהר"מ סימן צ'). ועיר המוקפת חומה ולא עירבו בה, כחצר שאינה מעורבת דמי (מרדכי ס"פ הדר ותה"ד סימן ע"ג וע"ד). ואם הצנור למעלה מעשרה, שעוברים המים דרך מקום פטור לכרמלית, יש להקל (מהרי"ל). וכן עיקר.