סימן שס: דין היקף מחיצות לשבת

יחיד ששבת בבקעה והקיף מחיצות גרועות, כגון שתי בלא ערב או ערב בלא שתי, עד סאתים מותר לטלטל בכולו, מסאתים ואילך, אין מטלטלין בו אלא בארבע. וכן הדין אם הם שנים. ואם הם שלשה ישראלים, חשובים כשיירא ומותר לטלטל בכולו אפילו הוא גדול הרבה, ובלבד שלא יקיפו יותר מכדי צרכם, שלא ישאר בית סאתים פנוי שאין צריכים לו לתשמיש, אבל אם נשאר בית סאתים פנוי, אין מטלטלין בכל המוקף אלא בד' אמות. במה דברים אמורים, כשהקיפו יותר על שש סאין, אבל אם לא הקיפו יותר על שש סאין, אף על פי שיש סאתים פנוי, כיון שהם שלשה, מותר.

 

היו שלשה והקיפו כל צרכם, ומת א' בשבת, מותרים בכל השבת כיון שנכנס השבת בהיתר. היו שנים והקיפו יותר מסאתים ונתוספו עליהם בשבת, אסורים כיון שנכנס שבת באיסור.

 

היו ג' והקיפו כל אחד לעצמו זה בצד זה ועירבו יחד, אם החיצונים רחבים והאמצעי קצר שנמצא האמצעי פרוץ במילואו לחיצונים והחיצונים שיש להם גיפופים עודפים עליו מכל צד, נותנים להם כל צרכם באמצעי אפילו הוא גדול הרבה, שאנו רואים כאילו כלם דרים בתוכו והרי יש שלשה ביחד. ואף בחיצונים נותנים להם כל צרכם, דכיון שנעשו שיירא באמצע הוה ליה אינך כחצר לאמצעי. ויש אומרים שהחיצונים אינם מותרים אלא עד סאתים, ואם אחד מהם יותר מסאתים גם האמצעי אסור שהרי הוא פרוץ במילואו. ואם החיצונים פרוצים במילואם לאמצעי, והאמצעי מגופף ויחיד בכל אחד, אין נותנין לכל אחד אלא בית סאתים. ואם א' מהחיצונים יותר מבית סאתים, הוא לבדו אסור. ואם האמצעי יותר מבית סאתים, גם החיצונים אסורים שהרי הם פרוצים למקום האסור להם. אבל אם א' בכל א' מהחיצונים ושנים באמצעי, או שנים בכל א' מהחיצונים וא' באמצעי, נותנין לשני החיצונים כל צרכם דחשיבי כל מה שבאמצעי כאילו הוא בחיצונים. במה דברים אמורים, כשאינם פתוחים זה לזה יותר מעשרה, דאם כן הוה ליה פרצה וגם המגופפים אסורים. וכל זה כשכותלי קטנה נכנסין לגדולה וכשכותלי קטנה מופלגים ג' טפחים מכותלי אורך הגדולה דאז אוסרת הגדולה על הקטנה (עיין לעיל סימן שע"ד סעיף ג'), דאם לא כן הוה ליה נראה מבחוץ ושוה מבפנים ונידון משום לחי וכולם חשובין מגופפין, וכאילו אין א' מהם נפרץ לחבירו, ואין נותנין להם באחד מהם אלא בית סאתים.