סימן שצב: דיני עירובין לעיר
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן שצב: דיני עירובין לעיר

סימן שצב: דיני עירובין לעיר

 

סעיף א
עיר שהיתה קנין יחיד, אפילו נעשית של רבים, משתתפים כולם שיתוף א' ויטלטלו בכל המדינה. וכן אם היתה של רבים ויש לה פתח אחד, משתתפים כולם שיתוף א'. אבל אם היתה של רבים ויש לה שני פתחים שהעם נכנסים בזה ויוצאים בזה, אפילו נעשית של יחיד אין מערבין את כולה, אלא מניחין ממנה מקום א', אפילו חצר אחת ובית לתוכה, ומשתתפין השאר ויהיו אלו המשתתפין כולם מותרים בכל העיר חוץ מאותו מקום ששיירו, ויהיו אותם הנשארים מותרים במקומם בשיתוף שעושים לעצמם. ואם היו הנשארים רבים, אסורים לטלטל בשאר כל העיר. ודבר זה משום היכר הוא, כדי שידעו שהעירוב התיר להם לטלטל בעיר זה שרבים בוקעים בה שהרי המקום שנשאר ולא נשתתף עמהם אין מטלטלים בו אלא אלו לעצמן ואלו לעצמן. ואם רצו לערב מבוי מבוי בפני עצמו, כל שכן דמהני דאין שיור גדול מזה.
הגה: וצריך שיעשו ביניהם שני פסין של שני משהויין אם הוא רחב עשר אמות, וביתר מי' צריך צורת פתח. (טור).
 
סעיף ב
עיר של רבים שיש לו פתח א' וסולם במקום אחר, מערבין את כולה ואינה צריכה שיור שאין הסולם שבחומה חשוב כפתח. ואפילו העמיד הרבה סולמות זה בצד זה עד רוחב עשרה, לא חשיב כפתח. ואם יש לה שני פתחים ויש אשפה לפני אחד מהם, כאילו אין שם אלא פתח א'.
 
סעיף ג
הבתים שמניחים אותם שיור, אע"פ שאינם פתוחים לעיר אלא אחוריהם לעיר ופניהם לחוץ, ואפילו הוא (רק בית אחד אפילו) בית הבקר או בית התבן שאינם צריכים לערב, עושים אותם שיור ומערבין את השאר.
 
סעיף ד
עיר שנשתתפו כל יושביה חוץ במבוי א', הרי זה אוסר על כולם. ואם בנו מצבה על פתח המבוי, אינו אוסר עליהם. לפיכך עיר שהיתה קנין יחיד, אפילו נעשית של רבים, אין מערבין אותה לחצאין אלא או כולה או מבוי מבוי ובונה כל מבוי ומבוי מצבה על פתחו אם רצה לחלוק רשותו מהם כדי שלא יאסור על שאר המבואות.
 
סעיף ה
במה דברים אמורים שאין מערבין אותה לחצאין, בעיר מוקפת חומה גבוה י' טפחים ויש לה דלתות, אבל אם לא היתה העיר כולה מוכשרת במחיצות ובאו להכשיר חציה ולערבה, הרשות בידם.
 
סעיף ו
זה שאמרנו שאין מערבין אותה לחצאין, היינו לומר שאין לחי וקורה מועיל לסלקם זה מזה, אבל בפס ארבעה או בשני פסין שני משהויין נחלקים אלו מאלו ומערבין לחצאין. ואם הוא רחב מעשר אמות, עושה צורת פתח.
הגה: או יעשה מחיצה גבוה עשרה לפתח מבואו. (טור). יש אומרים הא דעיר של יחיד אסור לחלק היינו לארכה, מאחר דשניהם צריכים לילך לרשות הרבים שבתוכה. אבל לרחבה, ואלו יוצאים בשער זה ואלו יוצאים בשער זה ואין להם דריסת הרגל זה על זה, מערבין לחצאין ועושין תקון ביניהם כמו שנתבאר לעיל סי' שס"ג דעד עשרה מהני לחי או קורה, וביתר מעשרה צורת הפתח. (הגהות מיימוני פ"ה מהלכות עירובין והרא"ש והטור).
 
סעיף ז
עיר של רבים ונתמעטה ועמדה על חמשים דיורים, אינו צריך שיור.
 
סעיף ח
המזכה בשיתוף לכל בני העיר אם עירבו כלם עירוב א' אינו צריך להודיעם שזכות הוא להם. ודין מי ששכח ולא נשתתף עם בני העיר, או מי שהלך לשבות בעיר אחרת או עכו"ם שהיה עמהם בעיר, דין הכל כדינם בחצר ומבוי.