סימן שצט: במה מודדין התחומין ומקום המדידה ומי הוא המודד
סעיף א
אין מודדין תחום העיר אלא בחבל של פשתן של חמשים אמה, לא פחות שהוא נמתח ביותר, ולא ארוך יותר מפני שאינו נמתח כראוי.
סעיף ב
אם יש נהר לפניו לסוף ע"ה אמה, לאחר שמדד חמשים אמה חוזר לאחוריו כ"ה אמה כדי שיהא החבל של נ' אמה שלם עד הנהר.
סעיף ג
ישים החבל כנגד לבו וימתחנו בכל כחו.
סעיף ד
לא ימדוד אלא כנגד העיר. אפילו אם יש הרים וגאיות כנגדה, לא ילך מכנגדה בצדה שהוא ישר וימדוד שם ויחזור כנגד העיר לפי מדה שמדד שם, אלא ימדוד כנגד העיר. וכשיגיע להר, אם הוא כ"כ זקוף שאם יורידו חוט המשקולת מראשו לא יתרחק מכנגדו למטה בשיפולו ד' אמות, אז אין צריך למדוד (כל כך) הירידה והעליה אלא אם יש מישור בראשו, ואם אין מישור בראשו אינו מודד כלל. ואם חוט מתרחק מכנגדו ארבע אמות ומתלקט י' מתוך ה', דהיינו שבהילוך ה' אמות של שיפוע עולה עשרה טפחים, אז רואים אם אין משפתו אל שפתו אלא נ' אמה מבליעו בחבל של נ' אמה שזוקף עץ גבוה בשפתו מזה ועץ אחר כנגדו בשפתו מזה ומותח חבל מזה לזה; ואם אינו יכול להבליעו בחבל של נ' אמה, מודדו בחבל של ד' אמות. וכן יעשה, אחד עומד ברגלי ההר למטה ואחד למעלה ממנו ברחוק ד' אמות, ונותן התחתון החבל כנגד לבו והעליון כנגד רגליו, ועולה התחתון למקום שעומד העליון והעליון עולה ד' אמות ומודדין כבתחלה, וכן יעשה עד שימדוד כולו. ואם הוא משופע יותר, שבהילוך ד' אמות עולה י' טפחים, אז הקילו בו ולא הטריחוהו להבליעו בחבל של נ' אמה ע"י קורות, אלא אם אין בו אלא חמשים אמה ישער אותו כמה יש בו לפי אומד הדעת; ואם יש בו יותר מנ' אמה, מודדו בחבל של ארבע אמות.
סעיף ה
הגיע לגיא, אם חוט המשקולת מתרחק מכנגדו למטה ד' אמות אז רואים אם יכול להבליעו בחבל של נ' אמה, מבליעו; ואם לאו, מודדו בחבל של ד' אמות והוא שלא יהא עמוק יותר מאלפים, אבל אם הוא עמוק יותר מאלפים מודד הירידה והעליה של כל השיפוע. ואם אין החוט מתרחק מכנגדו ד' אמות, אז אם יכול להבליעו בחבל של נ' אמה, מבליעו; ואם לאו, אינו מודד כלל השיפוע של ירידה ועליה אלא המישור של מטה, ואפילו אם עמוק יותר מאלפים.
סעיף ו
הגיע להר (או לגיא) וכל מה שהוא ממנו מכנגד העיר הוא רחב מחמשים אמה שאינו יכול להבליעו, כגון שהוא במזרח העיר וכל אורך מזרח אינו יכול להבליעו, אם יכול להבליעו בתוך אלפים של צד צפון או דרום ילך שם ויבליעו כיון שהוא עדיין בתוך התחום של צד העיר; אבל אם אינו יכול להבליעו בתוך אלפים של צד העיר, לא יתרחק יותר לצד העיר כדי להבליעו.
סעיף ז
אין סומכין אלא על מדידת אדם מומחה שהוא יודע מדת הקרקע.
סעיף ח
היו לנו תחומי שבת מוחזקין, ובא מומחה ומדד, ריבה בתחום מהם ומיעט בתחום, שומעין לו אף בתחום שריבה.
הגה: מדד ומצא מדתו במזרחית צפונית יתירה על שכנגדו במזרחית דרומית, מותח החוט של סימן התחום מזה לזה באלכסון, (הרא"ש וטור). ויש אומרים בשוה, לפי המקום שריבה בו. (ב"י בשם רש"י ורשב"א).
סעיף ט
אם באו ב' מומחים ומדדו את התחום, אחד ריבה ואחד מיעט, שומעין למרבה, ובלבד שלא ירבה יותר ממדת אלכסונה של עיר. כיצד, בעת שירבה זה נאמר: שמא הא' מקרן אלכסון של עיר מדד האלפים, ולפיכך מיעט מדתו ונמצא צלע התחתון בינו ובין העיר פחות מאלפים; וזה האחרון מדד אלפים מצלע העיר. ואין מחזיקין על הראשון שטעה ביותר על זה.
סעיף י
עושין התחומין כטבלא מרובעת, דהיינו שמודד על פני כל אורך העיר למזרח אלפים אמה לחוץ, וכן לצפון, ואח"כ רואים כאילו היתה טבלא מרובעת בקרן למלאותו ונמצא התחום בקרן אלפים ואלכסונן, שהם אלפים ות"ת. אבל לא ימדוד מאמצע הקרן אלפים באלכסון וכן בקרן שכנגדו ויתן החוט מזה לזה, שא"כ מפסיד הת"ת שבקרן וגם לא יהיה התחום כנגד העיר אלא אלף ותכ"ח.
סעיף יא
אפילו עבד אפילו שפחה נאמנים לומר: עד כאן תחום שבת. אבל קטן, לא, בעודו קטן; אבל נאמן הגדול לומר: זכור אני שעד כאן היינו באים בשבת כשהייתי קטן, וסומכין על עדותו.