סימן תקסב: דין קבלת התענית
סעיף א
כל התענית שלא שקעה עליו חמה, דהיינו שלא השלימו עד צאת הכוכבים (דהיינו שיראו ג' כוכבים בינונים או שהלבנה זורחת בכח ותאיר על הארץ) (הגהות אשירי פ"ק דתענית והגהות מיימוני פ"א), אינו תענית; ואם דעתו לאכול קודם לכן, אינו מתפלל עננו.
הגה: מיהו נוהגין להתפלל עננו אע"פ שאין משלימין עד צאת הכוכבים, וכן דעת מקצת רבוותא (תה"ד סימן קנ"ו); ונראה לי דדוקא ביחיד דאומר עננו בשומע תפלה, דבלאו הכי יכול להוסיף כמו שנתבאר לעיל סי' קיו"ט, אבל שליח ציבור לא יאמר עננו אלא אם כן משלימין, וכן נוהגין.
סעיף ב
יש אומרים שמי שרגיל להתענות עשרת ימי תשובה, כיון שאין רגילות לקבלם בתפלה, אינו צריך להתענות עד צאת הכוכבים אלא עד שיצא מבית הכנסת.
הגה: והיחיד מתפלל עננו (הגהות אשירי ומרדכי פ"ק דתענית). וכן חתן יתפלל עננו קודם שיכנס לחופה ואז יוכל לשתות מכוס של ברכה (תה"ד סימן קנ"ז); אבל מי שמתענה מי"ז בתמוז עד תשעה באב צריך להשלים, אף על גב דאינו צריך קבלה; וכן מי שאינו מתענה כל עשרת ימי תשובה, רק מתענה יום או יומים, בעי קבלה והשלמה (תה"ד סימן קמ"ז). ונראה לי דדוקא בסתם, אבל אם התנה שלא להשלים, הרשות בידו דלא עדיף משאר תענית.
סעיף ג
יחיד שקבל עליו תענית סתם בערב שבת, צריך להתענות עד צאת הכוכבים, אם לא שפירש בשעת קבלת התענית עד שישלימו הצבור תפלתם (וע"ל סימן רמ"ט).
סעיף ד
תענית חלום, צריך להתענות עד צאת הכוכבים, ואפילו בערב שבת (ועיין לעיל סימן רמ"ט סעיף ד'.
סעיף ה
כל תענית שלא קבלו עליו היחיד מבעוד יום, אינו תענית.
הגה: להתפלל עננו ולא לענין אם חייב תענית סתם והתענה כך לא יצא ידי נדרו (מרדכי והגהות מיימוני פ"א); מיהו יש אומרים דמתפלל עננו (מרדכי בשם ר"י), וכן נראה לי לנהוג בתענית יחיד. ולכולי עלמא, המתענה תענית חלום מתפלל עננו, אע"פ שלא קבלו עליו מאתמול.
סעיף ו
אימתי מקבלו, בתפלת המנחה אומר בשומע תפלה או אחר שסיים תפלתו, קודם שיעקור רגליו: הריני בתענית יחיד מחר יהי רצון שתהא תפלתי ביום תעניתי מקובלת; ואם לא הוציא בפיו, אם הרהר בלבו שהוא מקבל תענית למחר, הוי קבלה, והוא שיהרהר כן בשעת תפלה המנחה.
הגה: וטוב יותר לקבלו אחר תפלה מבשעת תפלה, כדי שלא להפסיק תפלתו (המגיד והגהות מיימוני כל בו וב"י).
סעיף ז
קיבל עליו תענית בתפלת המנחה, אף על פי שהוא אוכל ושותה בלילה, לא הפסיד כלום; וכן אם קבל עליו להתענות שלשה או ארבעה ימים או יותר, זה אחר זה, להתענות בימים ויאכל בלילות, אע"פ שהוא אוכל כל הלילה לא הפסיד כלום, דהוי קבלה לכולם אע"פ שלא קיבל כל אחד ואחד במנחה שלפניו.
הגה: ואם קבל להתענות שני ימים רצופין מותר לאכול בלילה שביניהם, אם לא פירש בהדיא אף על הלילה (מרדכי פ"ק דתענית), ואז מתפלל כל יום במנחה, עננו (פסקי מהרא"י סימן ק"פ).
סעיף ח
אם קיבל עליו בתפלת המנחה שלשה או ארבעה תעניות, ולא רצופין זה אחר זה, כגון שקבל עליו להתענות שני וחמישי ושני וכיוצא בזה, יש מי שמסתפק אם סגי בקבלה אחת לכולם או אם צריך קבלה לכל אחד ואחד.
הגה: מיהו נהגו העם לקבלם בקבלה אחת וסגי בהכי, וכן דעת מקצת רבוותא (מרדכי והגהות מיימוני).
סעיף ט
קבל עליו להתענות למחר, והתענה, ובלילה שלאחר התענית נמלך להתענות, אע"פ שלן בתעניתו שלא אכל בלילה והתענה כל היום השני, אינו תענית, מפני שלא קבלו עליו מבעוד יום.
סעיף י
מתענה אדם תענית שעות והוא שלא יאכל כל היום. כיצד, (הרי) שהיה טרוד בחפציו ומתעסק בצרכיו ולא אכל עד חצות או עד ט' שעות, ונמלך להתענות בשעות שנשארו מן היום, הרי זה מתענה אותם שעות ומתפלל בהם עננו שהרי קבל עליו התענית קודם שעות התענית. ויש אומרים שגם זה תענית שעות צריך שיקבלנו עליו מאתמול; והיכי משכחת לה, כגון שקבל עליו מאתמול להתענות עד חצי היום, וכשהגיע לחצי היום נמלך וגמרו, או שקבל עליו להתענות למחר מחצי היום ואילך, ולמחר נמלך ולא אכל גם בחצי היום ראשון, הרי זה תענית שעות.
סעיף יא
אם קבל עליו התענית עד חצי היום ואכל אחר כך, או שאכל עד חצי היום וקבל עליו תענית משם ואילך, אינו נקרא תענית להתפלל עננו, אבל נקרא תענית לענין שצריך להשלים נדרו.
סעיף יב
תענית שגוזרים על הצבור אין כל יחיד צריך לקבלו בתפלת המנחה, אלא שליח צבור מכריז התענית והרי הוא מקובל. ויש אומרים דהני מילי בארץ ישראל שהיה להם נשיא, לפי שגזרתו קיימת על כל ישראל, אבל בחוצה לארץ צריכים כל הצבור לקבל על עצמם כיחידים, שכל אחד מקבל על עצמו.
סעיף יג
יש מי שאומר שמי שנדר ואמר: אם לא אלך למקום פלוני אשב בתענית, מאחר שמה שהתנה הוא דבר הרשות, הוי אסמכתא (פירוש שאדם סומך בדעתו שיוכל לעשות דבר אחד ועל סמך זה הוא נודר או מתחייב בדבר מה); אבל אם אמר: אם לא אעשה מצוה פלונית אשב בתענית, וכן אם אמר: אם יצילני ה' מצרה או אם יצליח דרכי, לא הוי אסמכתא.