סימן תקסח: דיני נדרי תענית
סעיף א
נדר להתענות יום זה ושכח ואכל, משלים תעניתו; והוא הדין אם היה תענית חלום, או שהיה תענית צבור, או שהיה יום ידוע לו להתענות ביום שמת בו אביו או רבו; אבל אם נדר להתענות יום א' או שני ימים, וכשהתחיל להתענות שכח ואכל כזית, איבד תעניתו וחייב לצום יום אחר (ויש מחמירין דאפילו בנדר להתענות יום זה דחייב להשלים, מכל מקום מחמירין להתענות יום אחר) ת"ה סימן ק"ט.
סעיף ב
הנודר לצום עשרה ימים באיזה יום שירצה, והיה מתענה ביום אחד מהם והוצרך לדבר מצוה או מפני כבוד אדם גדול (או שמצטער) (טור), הרי זה לוה ופורע יום אחר, שהרי לא קבע הימים בתחלת הנדר; אבל אם לא קבל עליו קודם לכן להתענות יום אחד, אלא במנחה קבל עליו להתענות למחר, מקרי תענית זה ואינו יכול ללוותו.
הגה: וכל שכן יום זה ממש, כגון שאמר בתחלת נדרו: אתענה יום פלוני, או אתענה ב' וה' כל השנה, או כדומה לזה (ת"ה סימן ע"ר וכל בו); וכן אם היה תענית חלום, אינו יכול ללוותו.
הגה: וכל שכן שאינו יכול ללוות ולפרוע תענית צבור (ת"ה סימן ק"ט וכל בו ורבינו ירוחם); מיהו תענית שני וחמישי ושני שנוהגים להתענות אחר פסח וסוכות, או אפילו בעשרת ימי תשובה, ואירע בהם ברית מילה, מצוה לאכול ואינו צריך התרה, כי לא נהגו להתענות בכהאי גוונא; ודוקא כשאוכלים שם, אבל אם שולחים לו לביתו, אין לו לאכול. ואם קבל עליו התענית במנחה, צריך להתענות (הגהות מיימוני פ"א). יש אומרים שאם מצטער הרבה בתעניתו יכול לפדותו בממון, והוא הדין באונס אחר (הרא"ש כשם הראב"ד ורבי' ירוחם נ"ה ח"א); ונראה דוקא בקבל עליו התענית בעלמא, אבל אם קבלו דרך נדר, צריך לקיים נדרו.
סעיף ג
מי שנדר להתענות כך תעניות, יכול לדחותם עד ימי החורף (ויכול ללוות יום ארוך ולשלם יום קצר, דכל אחד מקרי יום) (ת"ה סימן ס' והגהות מרדכי).
סעיף ד
יש מי שאומר ששני ימים ושני לילות רצופים, יש להשוותם לארבעים תעניות שאינם רצופים.
הגה: ויש אומרים דבאדם חלש סגי לו בב' ימים רצופים; אבל אדם בריא, שלשה ימים (הגהות מנהגים בשם מהר"י ברי"ן). ונראה לי דכל זה לא מיירי אלא במי שנתחייב לצום מ' ימים שאינן רצופים, מכח תשובה כדי להצטער, ואז משוינן האי צער להאי צער, ועל כיוצא בזה נאמרו דינים אלו בדברי האחרונים ז"ל; אבל מי שנדר לצום מ' יום, צריך לקיים מה שנדר, דלא גרע מיום זה דאינו לוה ופורע; ואפילו למאן דאמר אפילו יום זה לוה ופורע, הכא מודה דצריך לקיים נדרו, כל שכן מ' יום שלפני יו"כ, שמתענים לזכר עליית משה בהר, שמי שקבל עליו, שאין להם תשלומין בשנים או שלשה ימים רצופים.
סעיף ה
המתענה תענית חלום ביו"ט, או בחולו של מועד, או בראש חדש, או בחנוכה ופורים, או בערב יום הכפורים צריך למיתב תעניתא לתעניתיה, כדין המתענה תענית חלום בשבת (וע"ל סימן רפ"ח סעיף ד')
סעיף ו
אין תענית צבור בבבל ליאסר במלאכה ולהפסיק מבעוד יום, אלא תשעה באב בלבד; הילכך יחיד שקבל עליו תענית, לא חיישינן שמא תענית צבור קבל עליו, ומותר בכולן; ומכל מקום לכתחלה טוב לומר בשעת קבלת תענית: הריני בתענית יחיד לפניך מחר.
סעיף ז
כשאירע יום שמת אביו או אמו באדר, והשנה מעוברת, יתענה באדר ב'.
הגה: ויש אומרים דיתענה בראשון (מהרי"ל ומהר"י מינץ), אם לא שמת בשנת העיבור באדר שני דאז נוהגים להתענות בשני (ת"ה סימן רצ"ה); וכן המנהג להתענות בראשון, מיהו יש מחמירין להתענות בשניהם (פסקי מהר"י בשם מהר"י מולין).
סעיף ח
אין צריך להתענות אלא ביום מיתת אביו, ולא ביום קבורה.
סעיף ט
אם אירע יום מיתת אביו בשבת או בר"ח, ידחה למחר.
הגה: ואין נוהגין כן, אלא אין מתענין כלל; וכן בשאר ימים שאין בהם תחנון.
סעיף י
הנודר לילך על קברי צדיקים שבמקום פלוני, ונתעכב ימים רבים ואחר כך אירע שהשכירוהו ללכת שם, די בהליכה זו.
סעיף יא
הנודר לצום סכום ימים רצופים ואירע בהם תענית חובה, עולין לו.
סעיף יב
כל השרוי בתענית, בין שהיה מתענה על צרתו או על חלומו בין שהיה מתענה עם הצבור על צרתם, הרי זה לא ינהג עידונין בעצמו ולא יקל ראשו ולא יהיה שמח וטוב לב, אלא דואג ואונן כענין שנאמר: מה יתאונן אדם חי (איכה ג, לט).