סימן לח: מי הם החייבין בתפילין והפטורים
סעיף א
חולה מעיים פטור מתפילין.
הגה: אפילו אין לו צער, אבל שאר חולה, אם מצטער בחליו ואין דעתו מיושב עליו, פטור. ואם לא חייב. (מרדכי א"ח ומיימוני פ"ד).
סעיף ב
מי שברי לו שאינו יכול להתפלל בלא הפחה, מוטב שיעבור זמן התפלה ממה שיתפלל בלא גוף נקי. (ועיין לקמן סימן פ') ואם יראה לו שיוכל להעמיד עצמו בגוף נקי בשעת קריאת שמע, יניח תפילין בין אהבה לקריאת שמע, ויברך.
סעיף ג
נשים ועבדים פטורים מתפילין, מפני שהוא מצות עשה שהזמן גרמא.
הגה: ואם הנשים רוצין להחמיר על עצמן, מוחין בידם (כל בו).
סעיף ד
המניח תפילין צריך ליזהר מהרהור תאות אשה.
הגה: ואם א"א לו בלא הרהורים מוטב שלא להניחם (כל בו וא"ח).
סעיף ה
אבל ביום ראשון אסור להניח תפילין, מכאן ואילך חייב, אפילו באו פנים חדשות.
סעיף ו
בתשעה באב חייבין בתפילין (וע"ל סימן תקנ"ה).
סעיף ז
חתן ושושביניו (פי' ריעיו השמחים עמו) וכל בני חופה, פטורים משום דשכיח שכרות וקלות ראש.
סעיף ח
כותבי תפילין ומזוזות הם ותגריהם ותגרי תגריהם וכל העוסקים במלאכת שמים, פטורים מהנחת תפילין כל היום, זולת בשעת קריאת שמע ותפלה.
הגה: ואם היו צריכים לעשות מלאכתן בשעת קריאת שמע ותפלה, אז פטורין מקריאת שמע ותפלה ותפילין. דכל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת אם צריך לטרוח אחר האחרת, אבל אם יכול לעשות שתיהן כאחת בלא טורח, יעשה שתיהן (הגהת אשרי בשם א"ז ור"ן פ' הישן).
סעיף ט
מצטער ומי שאין דעתו מיושבת עליו ונכונה, פטור מפני שאסור להסיח דעתו מהם.
סעיף י
הקורא בתורה, פטור מהנחת תפילין כל היום, זולת בשעת קריאת שמע ותפלה.
סעיף יא
לא יחלוץ תפילין בפני רבו, אלא יפנה לצד אחר מפני אימתו, ויחלוץ שלא בפניו.
סעיף יב
היה צריך לתפילין ומזוזה ואין ידו משגת לקנות שניהם, תפילין קודמים.
סעיף יג
מנודה ומצורע אסורים להניח תפילין.