סימן מג: איך להתנהג בתפילין בהכנסו לבית הכיסא
סעיף א
אסור ליכנס לבית הכסא קבוע להשתין, בתפילין שבראשו, גזירה שמא יעשה בהם צרכיו. ואם אוחזן בידו, מותר להשתין בהם בבית הכסא קבוע.
הגה: והיינו דוקא כשמשתין מיושב דליכא למיחש לנצוצות, אבל משתין מעומד פשיטא דאסור דלא עדיף מבית הכסא עראי. והוא הדין אם משתין מיושב או בעפר תחוח, דליכא נצוצות, בבית הכסא עראי נמי שרי. ואין חילוק בין קבע לעראי לענין זה, אלא דבית הכסא קבוע מסתמא עושה צרכיו מיושב, ובית הכסא עראי מסתמא עושה מעומד, הואיל ואינן נפנה לגדולים (ב"י בשם נ"י ומגדל עוז).
ובבית הכסא עראי מותר להשתין בהם כשהם בראשו, אבל אם אוחזן בידו אסור להשתין בהם מעומד אפילו אם תופס אותם בבגדו, מפני שצריך לשפשף בידו ניצוצות שברגליו, אלא חולצן ברחוק ד' אמות ונותנם לחבירו, ומדברי הרמב"ם נראה שאסור להשתין כשהם בראשו בין בבית הכסא קבוע בין בבית הכסא עראי, ויש לחוש לדבריו.
סעיף ב
בית הכסא קבוע, היינו שיש בו צואה והוא על פני השדה בלא חפירה.
סעיף ג
בית הכסא עראי היינו כגון להשתין מים, שאין אדם הולך בשבילם לבית הכסא, והפעם הזאת נעשה המקום הזה בית הכסא תחלה.
סעיף ד
אם הם בחיקו וחגור חגורה, או בבגדו או בידו, מותר בין להשתין בין לפנות.
סעיף ה
אם רוצה ליכנס לבית הכסא קבוע לעשות צרכיו, חולצן ברחוק ארבע אמות.
הגה: ויש אומרים אפילו בלא צרכיו (ב"י בשם רבי האי), וטוב להחמיר.
וגוללן ברצועות שלהן ואוחזן בימינו ובבגדו כנגד לבו, ויזהר שלא תהא רצועה יוצאה מתחת ידו טפח, וכשיוצא מרחיק ארבע אמות ומניחן.
סעיף ו
היה לבוש בתפילין והוצרך לבית הכסא בלילה, או סמוך לחשיכה, שאין שהות להניחם עוד אחר שיצא, לא יכנס בהם גלולין בבגדו, ואפילו להשתין מים בבית הכסא קבוע. אלא כיצד יעשה, חולצן ומניחן בכלי אם היה בו טפח, או בכלי שאינו כליין אע"פ שאין בו טפח, ואוחז הכלי בידו, ונכנס.
סעיף ז
במה דברים אמורים, בבית הכסא שבשדה. אבל בבית הכסא שבבית, לא יכניסם כלל, כיון שיכול להניחם במקום המשתמר.
סעיף ח
אם שכח תפילין בראשו ועשה בהם צרכיו, מניח ידו עליהן עד שיגמור עמוד הראשון ויוצא, וחולצן וחוזר ונכנס.
סעיף ט
מותר לרופא ליקח עביט של מי רגלים בידו ותפילין בראשו, ובעל נפש יחמיר לעצמו.