סימן תקא: עצים האסורים והמותרים ביו"ט
סעיף א
אין מבקעין עצים מן הקורות שעומדות לבנין, ולא מקורה שנשברה ביו"ט, אפילו אם היתה רעועה מערב יו"ט וקרובה להשבר. אבל אם נשברה מערב יו"ט, אם אי אפשר להסיקה בלא ביקוע, מבקעין ממנה חתיכות גדולות; ולא יבקע לא בקרדום, ולא במגל, ולא במגירה, אלא בקופיץ (פי' סכין של קצבים ויש עושין בו ב' ראשין דומה קצת לקרדום רש"י) ובצד הקצר שלו, אבל לא בצד הרחב. ויש מי שאוסר אפילו בקופיץ, לפי שאין אנו בקיאין מהו, ולא התירו אלא בסכין.
סעיף ב
עצים גדולים קצת וראוים להסקה בלא ביקוע, לא יבקע כלל, ואפילו לשברם ביד ויש מי שאוסר.
סעיף ג
אין מביאין עצים מן השדה אפילו היו מכונסין שם מבערב, אבל מגבב הוא בשדה משלפניו (וכן בחצר לוקח מלפניו) (ב"י ורמב"ם) ומדליק שם. ומביאין מהמכונסין שברשות היחיד, אפילו היתה מוקפת שלא לשם דירה, ובלבד שיהיה בה מסגרת ותהיה בתוך תחום שבת; ואם חיסר אחת מכל אלו, הרי הן מוקצה.
סעיף ד
עלי קנים ועלי גפנים אע"פ שהם מכונסים בקרפף, כיון שהרוח מפזרת אותם הרי הם כמפוזרין ואסורים; ואם הניח עליהם כלי כבד מערב יו"ט, הרי אלו מוכנים.
סעיף ה
עצים שנשרו מן האילן ביו"ט, אין מסיקין בהם. (וע"ל סימן תק"ז סעיף ב').
סעיף ו
כלים שנשברו ביו"ט, אין מסיקים בהם מפני שהם נולד. (ואם הסיק בכלים, אסור להפוך באש לאחר שהודלקו במקצת דאז הוי שבר כלי, אלא אם כן ריבה עליהם עצים מוכנים) (המגיד פ"ב ור"ן פ"ק דביצה). אבל מסיקין בכלים שלמים או בכלים שנשברו מבעוד יום.
סעיף ז
שקדים ואגוזים שאכלו מערב יו"ט, מסיקין בקליפיהם ביו"ט. ואם אכלם ביו"ט, אין מסיקין בקליפיהם.
הגה: גם אין להסיק עם האגוזים והשקדים עצמן, אלא א"כ הם עדיין בקליפה (ב"י). ולפידים שנשארו מיו"ט ראשון, שכבו, מותר לחזור ולהדליקם אפילו ביו"ט שני של ראש השנה או יום טוב אחר שבת. (הרא"ש ומרדכי ריש ביצה וב"י).