סימן תקד: דין התבלין ביו"ט
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן תקד: דין התבלין ביו"ט

סימן תקד: דין התבלין ביו"ט

 

סעיף א
דכין את התבלין כדרכן, שאם ידוך אותם מבעוד יום יפיג טעמן; אבל מלח אינו נידוך ביו"ט אלא א"כ הטה המכתש או שידוך בקערה וכיוצא בה, כדי שישנה, שאם שחק המלח מערב יו"ט לא יפיג טעמו. ואין שוחקין את הפלפלין ולא את החרדל בריחים שלהם, משום דהוי כעובדין דחול; (אלא) דך אותם במדוכה ככל התבלין.
הגה: ומיהו נוהגין לשנות קצת בדיכת תבלין, (הגהות מיימוני פ"ג בשם סמ"ג), וכן ראוי להורות.
 
סעיף ב
מותר להוליך תבלין ומדוך אצל מדוכה, או מדוכה אצלם, אפילו דרך רשות הרבים אעפ"י שהיה אפשר להוליכם מערב יו"ט.
 
סעיף ג
אין כותשין הריפות במכתשת גדולה, אבל כותשין במכתשת קטנה שזה הוא השינוי שלה; ובאינו יהודי, אפילו בקטנה אסור; וכיון שאין אנו יודעים עכשיו מה נקראת גדולה או קטנה, יש לאסור הכל.
הגה: ומותר לגרור גבינה ביו"ט על הכלי שהוא מורג חרוץ, מיהו צריך שינוי מעט, כמו דיכת מלח (ריב"ש סימן קפ"ד); והוא הדין מצות, בלא שינוי, משום דאין טחינה באוכלין שהיו טחונין תחלה (מהרי"ל).
 
סעיף ד
מותר אדם למדוד תבלין ליתן בקדירה, בשביל שלא יקדיח תבשילו (פי' שלא ישרפנו ויקלקלנו מחמת רבוי תבלין).