סימן תקכו: דין מת ביו"ט
סעיף א
מת המוטל לקברו, אם הוא ביו"ט ראשון (לא יתעסקו בו ישראל ואפילו יסריח ואי אפשר בעממין, אבל) יתעסקו בו עממין אפילו מת בו ביום (וע"ל סימן ד"ש), ואפילו אם יכולין להשהותו עד למחר שלא יסריח; וכל זה בעשיית (קבר) וארון ותכריכין, אבל להלבישו ולחמם לו מים לטהרו ולהוציאו ולשומו בקבר, מותר על ידי ישראל.
הגה: וטוב ליזהר לטהרו ע"י קש על גב עור או נסר, ולא ע"י סדינים, שלא יבא לידי סחיטה (תה"ד סימן פ"ב).
סעיף ב
מת ביו"ט ראשון אסור להלינו עד יו"ט שני כדי שיתעסקו בו ישראל.
סעיף ג
בשבת וביום הכפורים לא יתעסקו בו כלל, אפילו על ידי עממין, אפילו להוציאו על ידיהם ולהניחו בכוך (פירוש בחפירה) העשויה מאתמול.
סעיף ד
ביו"ט שני יתעסקו בו ישראל אפילו ביום שני של ראש השנה, ואפילו לא אשתהי, אפילו לחתוך לו הדם מהמחובר ולעשות לו תכריכין וארון ולחצוב לו קבר ולחמם לו מים לטהרו ולגזוז לו שערו; ואם אין באותה העיר מקום קברות לישראל, מוליכין אותו לעיר אחרת שיש בה שכונת קברות, אפילו חוץ לתחום, ומשכירין לו ספינה להוליכו ממקום למקום, דיו"ט שני לגבי מת, כחול שויוה רבנן; ואפילו אפשר בעממין, יתעסקו בו ישראל;
הגה: אבל באשכנז ובמדינות אלו אין נוהגין כן, אלא כל היכא דאפשר בעממין עושין הקבר והארון ותכריכין ע"י עממין, ושאר הדברים עושים ישראלים כמו ביו"ט ראשון; אבל אם לא אפשר בעממין, מותר לעשות הכל ע"י ישראל (מרדכי הל' אבל ותה"ד סימן פ"ב), חוץ מן הכיפה שבונים על הקבר שאין בונין אותה ביום טוב.
הגה: אבל מותר לכסותו בעפר כדרכו בחול (ב"י), ודלא כיש מחמירין, כנ"ל.
במה דברים אמורים, כשרוצים לקוברו בו ביום; אבל אם אין רוצים לקוברו בו ביום, אין עושים לו שום דבר איסור מלאכה, אפילו ע"י אינו יהודי, אבל טילטול מותר (ודין קריאת שמע ותפלה אם מת לו מת ביו"ט ראשון או שני, ע"ל סי' ע"א סעיף ב' ולקמן סימן תקמ"ח בסעיף ה')
סעיף ה
החופר קבר למת ביו"ט שני, מותר לו ליטול שכר.
סעיף ו
מותר ללות המת ביו"ט ראשון תוך התחום, וביו"ט שני אפילו חוץ לתחום, וחוזרין למקומם בו ביום. וכן מותר להחזיר כלי הקבורה שהוליכו עמהם חוץ לתחום.
סעיף ז
המלוים את המת אסורים לרכוב על בהמה, אפילו ביו"ט שני, ואפילו האבלים; אבל הקוברים שצריכים לקברו, אם אי אפשר, מתירים להם ביו"ט שני לרכוב ע"ג בהמה.
סעיף ח
אם נודע לבני עיר אחת שישראל מת רחוק משם ד' או חמשה ימים ולא ניתן לקבורה, אע"פ שלא יוכלו להגיע לו עד לאחר המועד, מותר לצאת לדרך ביו"ט שני כדי למהר קבורתו.
הגה: ומותר להביא מת ביו"ט שני מחוץ לתחום העיר, לקברו בקבורת ישראל, אע"פ שהיה אפשר לקברו במקומו (ב"י בשם תשובת רשב"א).
סעיף ט
תינוק שמת בתוך שלשים, אם גמרו שערו וצפרניו הוא בחזקת בן קיימא ודינו כמת גדול אע"פ שאין אנו יודעים אם כלו לו חדשיו, דרוב נשים יולדות ולד קיימא.
סעיף י
נפלים שנהגו להסיר ערלתן בצרור אבן או בקנה, אסור אפילו ביו"ט שני של גליות.
הגה: ואסור לקברו ביו"ט, אלא מניחו עד למחר (ב"י).
סעיף יא
אין קורעין על המת אפילו ביו"ט שני, אפילו קרוביו.
סעיף יב
כשמת בליל יו"ט שני, משכימין וקוברין אותו קודם תפלה; כשמת ביום, קוברין אותו אחר האכילה.
הגה: ודין צדוק הדין ביו"ט עיין בי"ד סימן ת"א סעיף ו')