סימן תקלא: דיני גילוח בחול המועד
סעיף א
מצוה לגלח בערב יו"ט.
סעיף ב
אין מגלחין במועד, אפילו אם לא גילח קודם מועד.
סעיף ג
אפילו אם היה אנוס ומפני כך לא גילח בערב יו"ט, אינו מגלח במועד; והוא הדין למי שהיה חולה ונתרפא במועד.
סעיף ד
ואלו מגלחין במועד; מי שיצא מבית השביה ולא היה לו פנאי לגלח קודם המועד, ומי שיצא מבית האסורים ואפילו היה חבוש ביד ישראל שהיו מניחין לו לגלח, וכן המנודה שהתירו לו ברגל, וכן מי שנדר שלא לגלח ונשאל על נדרו ברגל, וכן הבא ממדינת הים בחול המועד, או שבא בערב הרגל ולא היה שהות ביום לגלח, והוא שלא יצא מארץ ישראל לחוצה לארץ לטייל.
סעיף ה
אע"פ שהתירו להסתפר, לא יסתפר ברשות הרבים אלא בצנעה.
סעיף ו
קטן מותר לגלח במועד, אפילו נולד קודם הרגל; (ואפילו בפרהסיא שרי) (וכן משמע ממרדכי).
סעיף ז
אבל שחל שביעי שלו בשבת ערב הרגל, מותר לגלח בחול המועד.
הגה: מי שהמיר לדת כותי וחזר בתשובה, ודרכו לגלח, מותר לגלח במועד (תה"ד סי' פ"ז).
סעיף ח
כל אדם מותר ליטול שפה בחול המועד.
הגה: אפילו בפרהסיא; ומותר לחוף ולסרוק ראש במועד, אע"פ שמסיר שער, ואין בזה משום גילוח (מרדכי ריש מ"ק).