סימן תקלג: מלאכות המותרים בחול המועד
סעיף א
מותר לטחון קמח לצורך המועד, אפילו כיון מלאכתו במועד, ולקוץ עצים מהמחובר ולהטיל שכר, בין של תמרים בין של שעורים, לצורך המועד; ושלא לצורך המועד, אסור. ומיהו אינו צריך לצמצם, אלא עושה בהרוחה, ואם יותיר יותיר; אבל לא יערים לטחון או לעשות (שכר) יותר, בכוונה, או אם יש לו קמח (או שכר ישן) לא יערים (לעשות אחר) ויאמר: מזה אני רוצה; אבל אם יש לו לחם, מותר לטחון (לפת) דפת חמה עדיף; (והוא הדין בשכר, אם החדש עדיף, בלא הערמה שרי) (המגיד פ"ז).
סעיף ב
מותר לעקור פשתן, מפני שראוי לכסות בו את האוכלים; ולעקור כשות, שראוי להטיל בו שכר לצורך המועד; ולעקור שומשמין, שהיבשים שבו ראויים לאכול מיד.
סעיף ג
פירות שנתבשלו קצת ונאכלין ע"י הדחק, מותר ללקטן כדי לאכלן; ואם לקטן לאכלן והותיר, וחושש שמא יתליעו אם לא יכבשם להוציא ליחה מהם, יכול לכבשם. אבל אסור ללקטם תחלה כדי לכבשם; ואם הוא דבר שאינו נמצא אחר המועד, מותר לקנותו ולכבשו.
סעיף ד
צד אדם דגים כל מה שיכול לצוד, ומולח הכל במועד, שהרי אפשר שיאכל מהם במועד אם יסחוט אותם בידו פעמים רבות עד שיתרככו. (ומותר לצודן בפרהסיא שניכר לכל שהוא לצורך המועד) (מרדכי).
סעיף ה
כל מלאכות שהם לצורך המועד, כשעושין אותם אומניהם עושין בצנעה; כיצד, הציידים (של חיות ועופות) והטוחנין והבוצרים למכור בשוק, הרי אלו עושים בצנעה לצורך המועד. הגה: ומותר לחלוב הבהמה אפילו שלא לצורך המועד דהוי דבר האבד (תה"ד סימן קנ"ג וב"י).