סימן תקמ: דיני בנין וסתירה בחוה"מ
סעיף א
בנין, אפילו כל שהוא, אסור; ואם נפרץ גדר גנתו (או כותל חצירו שבינו לחבירו) (מרדכי פ"ק דמ"ק והגהות מיימוני פ"ח), בונהו מעשה הדיוט דהיינו שמניח אבנים זו על זו ואינו טח בטיט; או גודר אותו בקנים וגומא וכיוצא בהם. וכן אם עשה מעקה לגג, בונה אותו מעשה הדיוט; אבל כותל חצר הסמוך לרשות הרבים שנפל, בונהו כדרכו; ואם היה נוטה ליפול, סותרו מפני הסכנה ובונה כדרכו.
הגה: ואפילו אינו נוטה רק לחצר או למבוי, מותר לסתרו מפני הסכנה ולחזור ולבנותו; וכן בשאר דברים דאיכא למיחש לסכנה, בונה וסותרו כדרכו (בית יוסף בשם רבינו ירוחם בנ"י).
סעיף ב
מותר ליטול גבשושית שבבית.
סעיף ג
סדקים שבגג, מותר לסתמן ביד וברגל, אבל לא בכלי אומנות.
סעיף ד
ציר הדלת, והמפתח, (והמנעול) (גמרא), והצנור, והקורה, בין שהם של עץ בין שהם של ברזל שנשברו אפילו מערב יו"ט, יכול לתקנם בלא שינוי מפני שזה הפסד גדול הוא, שאם יניח הפתח פתוח ודלתות שבורות נמצא מאבד כל מה שבבית (ולכן מותר, ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד) (רבינו ירוחם).
סעיף ה
מותר לבנות, מעשה הדיוט, אבוס שתאכל בו הבהמה.
סעיף ו
מותר לבנות, מעשה הדיוט, אצטבא לישב או לישן עליה.
סעיף ז
תנור וכיריים שאפשר שייבשו ויאפה בהם במועד, עושין; ואם לאו, אין עושין אותם (והוא הדין עשיית קדרות ואלפסין שרי בכהאי גוונא) (נ"י ספ"ק דמ"ק והמגיד פ"ח); ובין כך ובין כך בונים על חרס של תנור ועל הכירה הטפילה שלהם.
סעיף ח
נוקרים את הרחיים, ופותחים להם עין (פירוש נקב שעושים באמצע הרחיים), ומעמידים אותם; ובונים אמת המים של רחיים, וקוצצים צפרני החמור של רחיים.
הגה: ומותר לחדד סכין במועד; וסכין שנשבר במועד מותר לעשות אחרת (המגיד פ"א).