סימן תקמז: דין מי שמת לו מת בחול המועד
סעיף א
חול המועד אסור בהספד ותענית; לפיכך אין מניחין את המטה ברחוב, שלא להרגיל את ההספד; ומטעם זה אין מוליכין את המת לבית הקברות עד שיהיה הקבר מתוקן.
סעיף ב
נשים מענות, דהיינו שכלם עונות כאחת; אבל לא מקוננות, דהיינו שאחת מדברת וכולן עונות אחריה; ולא מטפחות, דהיינו להכות כף על כף; נקבר המת, אף לא מענות.
סעיף ג
כל ל' יום לפני המועד אסור להספיד על המת שמת לו לפני שלשים יום קודם המועד; ואפילו אם יש לו הספד בלא זה, כגון שמת לו מת בתוך ל' שמותר לספדו אפילו מת ערב הרגל, אסור להספיד עמו על המת שמת לפני שלשים יום קודם המועד.
סעיף ד
מי שבאה לו שמועה בתוך ל' יום קודם הרגל, נראה לי שמותר לספדו, ואע"פ שהיא רחוקה.
סעיף ה
נראה לי שמה שאנו נוהגים בתשלום השנה לספוד המת ולהזכיר נשמתו אינו בכלל זה, ומותר לעשותו בתוך שלשים לרגל.
סעיף ו
אין קורעין על המת בחול המועד, אלא לקרוביו שהם חייבים להתאבל עליו; וכן על חכם או על אדם כשר; או אם עמד שם בשעת יציאת נשמה; ועל קרוב שחייב להתאבל עליו; ועל חכם קורע אפילו אינו בפניו אלא שבאה לו שמועה במועד אם הוא בתוך שלשים יום; ועל אדם כשר אינו קורע אלא אם כן ידע בין מיתה לקבורה.
הגה: ויש חולקים. ונהגו בני אשכנז שלא לקרוע במועד כי אם על אביו ואמו; ועל שאר המתים קורעים לאחר המועד (מהרי"ל ותה"ד סימן רפ"ח); ובמקום שאין מנהג, יש לקרוע על כלם.
סעיף ז
אין חולצין כתף אלא קרוביו של מת המחוייבים להתאבל עליו, או על חכם.
סעיף ח
מברין בחול המועד, והוא שלא יברו ברחבה אלא קרוביו של מת; ולא יברו האבל בתוך ביתו אלא על מטות זקופות, לפי שאין כפיית המטה ברגל כלל.
סעיף ט
על החכם מברין הכל בחול המועד בתוך הרחבה כדרך שמברין את האבלים, שהכל אבלים עליו.
סעיף י
עושין כל צרכי המת בחוה"מ; גוזזין שערו, ומכבסים כסותו, ועושין לו ארון בחצר שבו המת כדי שיהא ניכר שהוא לצורך המת; ואם לא היו להם נסרים, מביאים קורות ונוסרים מהם נסרים בצינעה בתוך הבית; ואם היה אדם מפורסם, עושים אפילו בשוק. אבל אין כורתין עץ מן היער לנסור ממנו נסרים לארון, ואין חוצבין אבנים לבנות בהם קבר; ובמקום שהיהודים מעט דרים במקום אחד והכל יודעים כשיש מת בעיר, הכל חשוב כמפורסם.
סעיף יא
אין חופרים כוכין בחפירה וקברות בבנין בחול המועד להיות מוכנים למת שימות; אבל מחנכין אותה, שאם היה ארוך מקצרו או מאריכו או מרחיבו.
סעיף יב
אין לתלוש עשבים ועפר בחול המועד בבית הקברות כמו שנוהגים לעשות בחול (דין צדוק הדין במועד עיין בי"ד סי' ת"א סעיף ו')