בכורות, פרק ב
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

בכורות, פרק ב

בכורות, פרק ב

משנה א

הַלּוֹקֵחַ עֻבַּר פָּרָתוֹ שֶׁל נָכְרִי,

וְהַמּוֹכֵר לוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי,

הַמִּשְׁתַּתֵּף לוֹ, וְהַמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, וְהַנּוֹתֵן לוֹ בְּקַבָּלָה -

פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה,

שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ג, יג) "בְּיִשְֹרָאֵל",

אֲבָל לא בַּאֲחֵרִים.

כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם חַיָּבִים;

לא נִפְטְרוּ מִבְּכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה,

וְלא נִפְטְרוּ אֶלָּא מִפִּדְיוֹן הַבֵּן וּמִפֶּטֶר חֲמוֹר.

 

ברטנורא משנה א

הלוקח עובר פרתו. אף על פי שאינו רשאי. למכור לו בהמה גסה.

 

משנה ב

כָּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁקָּדַם מוּם קָבוּעַ לְהֶקְדֵּשָׁן, וְנִפְדּוּ -

חַיָּבִים בַּבְּכוֹרָה, וּבַמַּתָּנוֹת,

וְיוֹצְאִין לְחֻלִּין לִגָּזֵז וּלְהֵעָבֵד,

וּוְלָדָן וַחֲלָבָן מֻתָּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָן,

וְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ פָּטוּר, וְאֵין עוֹשִֹים תְּמוּרָה,

וְאִם מֵתוּ יִפָּדוּ;

חוּץ מִן הַבְּכוֹר וּמִן הַמַּעֲשֵֹר.

 

ברטנורא משנה ב-ג

כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן כו'. וכל שקדם הקדשן את מומן. הנך תרתי בבי פירשנו לעיל במסכת חולין.

 

משנה ג

כָּל שֶׁקָּדַם הֶקְדֵּשָׁן אֶת מוּמָן, אוֹ מוּם עוֹבֵר לְהֶקְדֵּשָׁן,

וּלְאַחַר מִכָּאן נוֹלַד לָהֶם מוּם קָבוּעַ וְנִפְדּוּ -

פְּטוּרִין מִן הַבְּכוֹרָה, וּמִן הַמַּתָּנוֹת,

וְאֵינָן יוֹצְאִין לְחֻלִּין לִגָּזֵז וּלְהֵעָבֵד,

וּוְלָדָן וַחֲלָבָן אָסוּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָן,

וְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ חַיָּב, וְעוֹשִֹין תְּמוּרָה,

וְאִם מֵתוּ יִקָּבֵרוּ.

 

משנה ד

הַמְקַבֵּל צֹאן בַּרְזֶל מִן הַנָּכְרִי,

וְלָדוֹת - פְּטוּרִין,

וּוַלְדֵי וְלָדוֹת - חַיָּבִין.

הֶעֱמִיד וְלָדוֹת תַּחַת אִמּוֹתֵיהֶם,

וַלְדֵי וְלָדוֹת - פְּטוּרִין,

וּוַלְדֵי וַלְדֵי וְלָדוֹת - חַיָּבִין.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:

אֲפִלּוּ עַד עֲשָֹרָה דּוֹרוֹת - פְּטוּרִין,

שֶׁאַחֲרָיוּתָן לַנָּכְרִי.

 

ברטנורא משנה ד

המקבל צאן ברזל מן הנכרי. ששם לו הנכרי בהמותיו בדמים קצובים, ולתת לו אותן דמים עד עשר שנים בין מתו בין הוזלו, ואותן ולדות שיהיו להן עד אותו זמן יהו ביניהן.

ולדות פטורין מן הבכורה. ולדותיהן של אותן צאן כשיגדלו ויבכרו יפטרו מן הבכורה. דאי לא יהיב זוזי לנכרי תפיס בהמה, ואי לא משכח בהמה תפיס ולדות, אשתכח דשייכא יד נכרי בולדות. הלכך ולדות בכורות שיהיו לאותן ולדות פטורות מן הבכורה, דכל דשייכא יד נכרי באמו, הוא פטור מן הבכורה. אבל מה שיבכרו ולדי ולדות, דהיינו רביעי לצאן ברזל, ינתנו לכהן, דכולי האי לא שייכא יד נכרי למתפס ולדי ולדות.

הכי גרסינן: העמיד ולדות תחת אמותיהן ולדי ולדות פטורין ולדי ולדי ולדות חייבים. העמיד ולדות תחת אמותיהן, שפתח לו פתח לנכרי להיות לו כוח בולדות, ואמר לו אם ימותו הבהמות תטול ולדות המגיעות לחלקי, השתא אלימא יד נכרי טפי, ושייכא בדור אחד טפי משל הראשון. הלכך ולדי ולדות של בהמות צאן ברזל כשבכרו פטורות מן הבכורה, הואיל ושייכא יד הנכרי בדידהו. וולדי ולדות של ולדות כשיבכרו, דהיינו חמישי לצאן ברזל, ינתנו לכהן.

שאחריותן לנכרי. דלעולם כל מה דמשכח נכרי תפיס. ואין הלכה כרבי שמעון בן גמליאל.

 

משנה ה

רָחֵל שֶׁיָּלְדָה כְּמִין עֵז, וְעֵז שֶׁיָּלְדָה כְּמִין רָחֵל -

פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה.

וְאִם יֶשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנִין - חַיָּב.

 

ברטנורא משנה ה

רחל שילדה כמין עז. אע"ג דתרווייהו מינים חייבים בבכורה, אפילו הכי אם אינו דומה לאמו פטור מן הבכורה. דכתיב "אך בכור שור" - עד שיהא הוא [שור], ובכורו שור.

ואם יש בו מקצת סימנים. שדומה לאמו עד שהוא ניכר בהן שהוא מאותו המין, חייב.

 

משנה ו

רָחֵל שֶׁלֹּא בִּכְּרָה וְיָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים,

וְיָצְאוּ שְׁנֵי רָאשֵׁיהֶן כְּאֶחָד -

רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: שְׁנֵיהֶן לַכֹּהֵן,

שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג, יב) "הַזְּכָרִים לַה' ".

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אִי אֶפְשָׁר,

אֶלָּא אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לַכֹּהֵן.

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: הַכֹּהֵן בּוֹרֵר לוֹ אֶת הַיָּפֶה.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מְשַׁמְּנִים בֵּינֵיהֶן.

וְהַשֵּׁנִי -

יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, וְחַיָּב בַּמַּתָּנוֹת;

רַבִּי יוֹסֵי - פּוֹטֵר.

מֵת אֶחָד מֵהֶן -

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: יַחֲלקוּ;

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה.

זָכָר וּנְקֵבָה - אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם.

 

ברטנורא משנה ו

שנאמר הזכרים לה'. הזכרים משמע שנים.

אי אפשר. לצמצם שיצאו שני ראשיהן כאחד, אלא האחד יצא תחילה ולא ידעינן הי מינייהו.

בורר לו את היפה. דמסתמא היפה והבריא נפק ברישא.

משמנים ביניהן. הבעלים והכהן אין להם יתרון זה על זה בחלוקתן אלא השומן, שהישראל נוטל השומן ומניח הכחוש לכהן, שהמוציא מחבירו עליו הראיה. והלכה כרבי עקיבא.

והשני. שנשאר לישראל, ירעה עד שיפול בו מום ואחר כך יאכל, דספק בכור הוא, הלכך אינו נשחט תמים. ובאותו של כהן לא צריך למימר דודאי אינו שוחטו עד שיהא בו מום, דבזמן הזה קמיירי.

וחייב במתנות. הישראל כשישחטנו יתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה. ממה נפשך, אי בכור הוא כולו לכהן, אי לאו בכור הוא חייב במתנות.

ורבי יוסי פוטר. דהוי כאילו זכה בו כהן והגיע לידו וכשנפל בו מום נתנו לישראל, ונמצא שהוא פטור מן המתנות, הואיל וחשבינן ליה כאילו בא מיד כהן לישראל. והלכה כרבי יוסי.

רבי טרפון אומר יחלוקו. דהדר ביה רבי טרפון ממאי דאמר לעיל, דכהן בורר לו את היפה, וסבר דמחיים נמי שמין את שניהם בדמים וחולקים את הדמים. דלשניהן יש חלק בשניהם, הלכך מת אחד מהם יחלוקו את החי.

רבי עקיבא אומר המוציא מחבירו עליו הראיה. והלכה כרבי עקיבא.

זכר ונקבה אין לכהן כלום. דשמא נקבה יצאתה תחילה והמוציא מחברו עליו הראיה. והכא אפילו רבי טרפון מודה, דהתם הוא דקא פליג משום דודאי הוי חד לכהן הלכך יפה כוחו לחלק בשווה, אבל הכא הורע כוחו, דשמא לא שייכא בכורה כלל. ומיהו ירעה עד שיסתאב ואחר כך יאכלנו, דספק הוא.

 

משנה ז

שְׁתֵּי רְחֵלוֹת שֶׁלֹּא בִּכְּרוּ, וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים -

נוֹתֵן שְׁנֵיהֶם לַכֹּהֵן;

זָכָר וּנְקֵבָה - הַזָּכָר לַכֹּהֵן;

שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה - אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לַכֹּהֵן.

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר:

הַכֹּהֵן בּוֹרֵר לוֹ אֶת הַיָּפֶה.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מְשַׁמְּנִים בֵּינֵיהֶם.

וְהַשֵּׁנִי -

יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, וְחַיָּב בַּמַּתָּנוֹת;

רַבִּי יוֹסֵי - פּוֹטֵר.

מֵת אֶחָד מֵהֶן -

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: יַחֲלקוּ;

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה.

שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר, אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת -

אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם.

 

משנה ח

אַחַת בִּכְּרָה וְאַחַת שֶׁלֹּא בִּכְּרָה, וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים -

אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לַכֹּהֵן.

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: הַכֹּהֵן בּוֹרֵר לוֹ אֶת הַיָּפֶה.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מְשַׁמְּנִין בֵּינֵיהֶן.

וְהַשֵּׁנִי -

יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, וְחַיָּב בַּמַּתָּנוֹת.

רַבִּי יוֹסֵי - פּוֹטֵר;

שֶׁהָיָה רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:

כָּל שֶׁחֲלִיפָיו בְּיַד כֹּהֵן - פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת;

רַבִּי מֵאִיר - מְחַיֵּב.

מֵת אֶחָד מֵהֶן -

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: יַחֲלקוּ;

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:

הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה.

זָכָר וּנְקֵבָה - אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם.

 

משנה ט

יוֹצֵא דֹפֶן וְהַבָּא אַחֲרָיו -

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר:

שְׁנֵיהֶם יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ, וְיֵאָכְלוּ בְּמוּמָן לַבְּעָלִים.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:

שְׁנֵיהֶן אֵינָן בְּכוֹר;

הָרִאשׁוֹן - מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ פֶּטֶר רֶחֶם,

וְהַשֵּׁנִי - מִשּׁוּם שֶׁקְּדָמוֹ אַחֵר.

 

ברטנורא משנה ט

יוצא דופן. שנקרעה אמו והוציאו העובר דרך דפנותיה.

והבא אחריו. הנולד אחריו דרך הרחם.

ירעו עד שיסתאבו. דמספקא ליה לרבי טרפון אי בכור לולדות קדיש אף על פי שאינו בכור לרְחמים. כגון יוצא דופן, שהוא הראשון שנולד אף על פי שלא פטר הוא את הרֶחֶם; אי בכור לרְחמים קדיש אף על פי שאינו בכור לולדות, כגון הבא אחר יוצא דופן, שהוא הראשון שפטר את הרֶחֶם, אבל אינו בכור לולדות שהרי יוצא דופן קדמהו. ומספיקא שניהם ירעו עד שיסתאבו, ויאכלו במומן לבעלים, דשמא תרתי בעינן: בכור לולדות ולרְחמים, ואין שום אחד מהן קדוש, והמוציא מחברו עליו הראיה.

ורבי עקיבא פשיטא ליה דתרווייהו בעינן, ואין שום אחד מהן קדוש. והלכה כרבי עקיבא.