הוריות, פרק ג
משנה א
כֹּהֵן מָשִׁיחַ שֶׁחָטָא, וְאַחַר כָּךְ עָבַר מִמְּשִׁיחוּתוֹ,
וְכֵן נָשִֹיא שֶׁחָטָא, וְאַחַר כָּךְ עָבַר מִגְּדֻלָּתוֹ -
כֹּהֵן מָשִׁיחַ מֵבִיא פַּר, וְהַנָּשִֹיא מֵבִיא שָֹעִיר.
ברטנורא משנה א
כהן משיח שחטא, ואחר כך עבר ממשיחותו - ולא הספיק להביא קרבנו עד שעבר מכהונתו.
כהן משיח מביא פר - ואפילו עבר לאחר שהעבירוהו ממשיחותו, אמרינן לקמן במתניתין דמביא פר. ולא נקט ליה אלא משום דאיצטריך למתני דנשיא מביא שעיר כשחטא קודם שהעבירוהו, תני נמי בכהן משיח מביא פר.
ונשיא מביא שעיר - דכתיב (ויקרא ד') "על חטאתו אשר חטא", מלמד שמביא חטאת כמו שהיה חייב בשעה שחטא.
משנה ב
כֹּהֵן מָשִׁיחַ שֶׁעָבַר מִמְּשִׁיחוּתוֹ וְאַחַר כָּךְ חָטָא,
וְכֵן הַנָּשִֹיא שֶׁעָבַר מִגְּדֻלָּתוֹ וְאַחַר כָּךְ חָטָא -
כֹּהֵן מָשִׁיחַ מֵבִיא פַּר, וְהַנָּשִֹיא כַּהֶדְיוֹט.
ברטנורא משנה ב
כהן משיח שעבר ממשיחותו וכו' - אע"פ שאינו עובד, בקדושתו הוא עומד. שאין בין כהן העובד לכהן שעבר, אלא עבודה ופר יום הכפורים ועשירית האיפה שמקריב בכל יום, כדלקמן. אבל נשיא, כיון שהעבירוהו הרי הוא כהדיוט.
משנה ג
חָטְאוּ עַד שֶׁלֹּא נִתְמַנּוּ, וְאַחַר כָּךְ נִתְמַנּוּ -
הֲרֵי אֵלּוּ כַּהֶדְיוֹט.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם נוֹדַע לָהֶם עַד שֶׁלֹּא נִתְמַנּוּ - חַיָּבִין,
וּמִשֶּׁנִּתְמַנּוּ - פְּטוּרִין.
וְאֵיזֶהוּ הַנָּשִֹיא?
זֶה הַמֶּלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ד, כב)
"וְעָשָֹה אַחַת מִכָּל-מִצְוֹת ה' אֱלהָיו" -
נָשִֹיא, שֶׁאֵין עַל גַּבָּיו אֶלָּא ה' אֱלהָיו.
ברטנורא משנה ג
הרי אלו כהדיוט - שנאמר בנשיא (ויקרא ד') "אשר נשיא יחטא", שחטא כשהוא נשיא. וכן בכהן המשיח נאמר (שם) "אם הכהן המשיח יחטא", שחטא כשהוא משיח.
משנה ד
וְאֵיזֶהוּ הַמָּשִׁיחַ?
הַמָּשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, לא הַמְרֻבֶּה בִּבְגָדִים.
אֵין בֵּין כֹּהֵן הַמָּשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה לִמְרֻבֶּה בְּגָדִים,
אֶלָּא פַּר הַבָּא עַל כָּל הַמִּצְוֹת.
וְאֵין בֵּין כֹּהֵן מְשַׁמֵּשׁ לְכֹהֵן שֶׁעָבַר,
אֶלָּא פַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים וַעֲשִֹירִית הָאֵיפָה.
זֶה וָזֶה שָׁוִין בַּעֲבוֹדַת יוֹם הַכִּפּוּרִים,
וּמְצֻוִּין עַל הַבְּתוּלָה, וַאֲסוּרִין עַל הָאַלְמָנָה,
וְאֵינָן מִטַּמְּאִין בִּקְרוֹבֵיהֶן,
וְלא פּוֹרְעִין, וְלא פּוֹרְמִין, וּמַחֲזִירִין אֶת הָרוֹצֵחַ.
ברטנורא משנה ד
המרובה בבגדים - לאחר שנגנזה צלוחית של שמן המשחה, היה כהן גדול נכנס לכהונה גדולה בלבישת שמונה בגדים, כדכתיב (שם כ"א) "ומלא את ידו ללבוש את הבגדים".
אלא פר הבא על כל המצות - שאין מרובה בבגדים מביא פר על שגגתו, ד"כהן המשיח" כתיב.
בעבודת יום הכיפורים - שאין עבודת אותו היום כשרה אלא בכהן גדול בלבד, וכהן המשמש וכהן שעבר שוין בה.
ולא פורעין ולא פורמין - כדכתיב בכהן גדול (שם) "את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום".
ומחזירין את הרוצח - אם מת אחד מהם, חוזר הרוצח מעיר מקלטו, כדכתיב (במדבר ל"ה) "עד מות הכהן הגדול".
משנה ה
כֹּהֵן גָּדוֹל פּוֹרֵם מִלְּמַטָּה,
וְהַהֶדְיוֹט - מִלְמַעְלָה.
כֹּהֵן גָּדוֹל מַקְרִיב אוֹנֵן וְלא אוֹכֵל,
וְהַהֶדְיוֹט - לא מַקְרִיב וְלא אוֹכֵל.
ברטנורא משנה ה
כהן גדול פורם מלמטה - אם מת לו מת שחייב לקרוע עליו, קורע מלמטה בכנף בגדו הסמוך לרגליו. והאי דכתיב ובגדיו לא יפרום, שאינו פורם כשאר כל אדם.
מלמעלה - כנגד החזה סמוך לכתף, כשאר העם.
אונן - מי שמת לו אחד משבעה קרובים שחייב להתאבל עליו, יום המיתה כולו, בין נקבר המת בין לא נקבר, הוא אונן דאורייתא. ומיום המיתה ואילך, כל זמן שלא נקבר המת הוא אונן דרבנן, ויום הקבורה הוא אונן דרבנן כל אותו היום אפילו לאחר קבורה. ומשנקבר המת ביום ראשון של מיתה כל הלילה שלאחריו הוא אונן דרבנן.
כהן גדול מקריב אונן ולא אוכל מן הקדשים. שכן מצינו באהרן ביום שמתו נדב ואביהוא אמר: "ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה' ", על האכילה היה מקפיד, לא על ההקרבה. ודוקא אהרן שהוא כהן גדול, אבל בניו שהיו כהנים הדיוטים, היו אסורים אותו היום בין להקריב בין לאכול.
משנה ו
כָּל הַתָּדִיר מֵחֲבֵרוֹ קוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ,
וְכָל הַמְקֻדָּשׁ מֵחֲבֵרוֹ קוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ.
פַּר הַמָּשִׁיחַ וּפַר הָעֵדָה עוֹמְדִים,
פַּר הַמָּשִׁיחַ קוֹדֵם לְפַר הָעֵדָה בְּכָל מַעֲשָֹיו.
ברטנורא משנה ו
התדיר מחבירו הוא קודם - דאמר קרא (במדבר כ"ח) "מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד". מכדי כתיב "עולת הבוקר", "אשר לעולת התמיד" - למה לי? אלא אמר רחמנא, האי משום דתדיר, קדים ברישא.
וכל המקודש מחבירו וכו' - דהכי אשכחן בכהן, דכתיב ביה "וקדשתו", ואמרינן: לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון.
פר משיח קודם - הואיל ומשיח מכפר ועדה מתכפרת, בדין הוא שיקדים מכפר למתכפר. וכן הוא אומר (ויקרא ט"ז) "וכפר בעדו ובעד ביתו", ואחר כך "ובעד כל קהל ישראל".
משנה ז
הָאִישׁ קוֹדֵם לָאִשָּׁה לְהַחֲיוֹת וּלְהָשִׁיב אֲבֵדָה,
וְהָאִשָּׁה קוֹדֶמֶת לָאִישׁ לִכְסוּת וּלְהוֹצִיאָהּ מִבֵּית הַשֶּׁבִי.
בִּזְמַן שֶׁשְּׁנֵיהֶם עוֹמְדִים לְקַלְקָלָה -
הָאִישׁ קוֹדֵם לָאִשָּׁה.
ברטנורא משנה ז
האיש קודם לאשה - שהוא מקודש ממנה, שהאיש חייב בכל המצות, והאשה אינה חייבת במצות עשה שהזמן גרמא.
והאשה קודמת לאיש בכסות - שבושתה מרובה מבושתו של איש.
לקלקלה - לביאה. ולמשכב זכור.
האיש קודם - שזו דרכה בכך, וזה אין דרכו בכך.
משנה ח
כֹּהֵן קוֹדֵם לְלֵוִי, לֵוִי לְיִשְֹרָאֵל, יִשְֹרָאֵל לְמַמְזֵר,
וּמַמְזֵר לְנָתִין, וְנָתִין לְגֵר, וְגֵר לְעֶבֶד מְשֻׁחְרָר.
אֵימָתַי?
בִּזְמַן שֶׁכֻּלָּן שָׁוִין,
אֲבָל אִם הָיָה מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם וְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ -
מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם לְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ.
ברטנורא משנה ח
לוי קודם לישראל - דכתיב (דברים י') "בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי מתוך בני ישראל".
ישראל קודם לממזר - האי מיוחס והאי לאו מיוחס.
ממזר קודם לנתין - זה בא מטיפה כשרה וזה בא מטיפה פסולה.
נתין קודם לגר - זה גדל עמנו בקדושה וזה לא גדל עמנו בקדושה.
גר קודם לעבד - זה לא היה בכלל "ארור", וזה היה בכלל "ארור".
ממזר ת"ח קודם לכהן גדול עם הארץ - דכתיב (משלי ג') "יקרה היא מפנינים" - יקרה היא מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים.
סליק מסכת הוריות