בבא קמא, פרק ב
משנה א
כֵּיצַד הָרֶגֶל מוּעֶדֶת לְשַׁבֵּר בְּדֶרֶךְ הִלּוּכָהּ?
הַבְּהֵמָה מוּעֶדֶת לְהַלֵּךְ כְּדַרְכָּהּ וּלְשַׁבֵּר;
הָיְתָה מְבַעֶטֶת, אוֹ שֶׁהָיוּ צְרוֹרוֹת מְנַתְּזִין מִתַּחַת רַגְלֶיהָ
וְשִׁבְּרָה אֶת הַכֵּלִים מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק.
דָּרְסָה עַל הַכְּלִי וּשְׁבָרַתּוּ, וְנָפַל עַל כְּלִי אַחֵר וּשְׁבָרוֹ
עַל הָרִאשׁוֹן מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם,
וְעַל הָאַחֲרוֹן מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק.
הַתַּרְנְגוֹלִים מוּעָדִין לְהַלֵּךְ כְּדַרְכָּן וּלְשַׁבֵּר;
הָיָה דְּלִיל קָשׁוּר בְּרַגְלָיו,
אוֹ שֶׁהָיָה מְהַדֵּס וּמְשַׁבֵּר אֶת הַכֵּלִים מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק.
ברטנורא משנה א
כיצד הרגל מועדת. כלומר, באיזה דבר הרגל מועדת? ומשני, לשבר בדרך הילוכה. בכך היא מועדת שמשברת כלים דרך הלוכה.
הבהמה מועדת. רישא תנא אבות, רגל ממש, שדרסה ברגליה. וסיפא תנא תולדות, שבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר בגופה ובשערה ובשליף שעליה דרך הלוכה.
היתה מבעטת. שינוי הוא זה, ותולדה דקרן, הלכך חצי נזק ותו לא.
או שהיו צרורות מנתזין. אף על גב דלאו שינוי הוא, אלא אורחיה הוא, אע"פ כן חצי נזק ותו לא, דהלכתא גמירא לה. וברשות הניזק קאמר, דברשות הרבים פטור, דצרורות תולדה דרגל נינהו לפטרם ברשות הרבים.
ונפל על כלי אחר. ראשון נזקי רגל הן ומשלמת נזק שלם. והאחרון על ידי צרורות נשבר, הלכך חצי נזק.
דליל קשור ברגלו. כל דבר הנקשר ברגל התרנגולת קרוי "דליל". ואית דגרסי "דלי".
מהדס. מרקד. ואית דמפרשי, חופר ברגליו בארץ, כדרך התרנגולים.
משלם חצי נזק. דדליל היינו צרורות, דבאותו דליל אדיינהו לצרורות על הכלים. והידוס נמי כגון שהתיז ואותן צרורות שברו הכלים.
משנה ב
כֵּיצַד הַשֵּׁן מוּעֶדֶת לֶאֱכוֹל אֶת הָרָאוּי לָהּ?
הַבְּהֵמָה מוּעֶדֶת לֶאֱכוֹל פֵּרוֹת וִירָקוֹת;
אָכְלָה כְּסוּת, אוֹ כֵּלִים מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?
בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק; אֲבָל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים פָּטוּר;
וְאִם נֶהֱנֵית מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית;
כֵּיצַד מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית?
אָכְלָה מִתּוֹךְ הָרְחָבָה מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית;
מִצִּדֵּי הָרְחָבָה מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיקָה.
מִפֶּתַח הַחֲנוּת מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית;
מִתּוֹךְ הַחֲנוּת מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיקָה.
ברטנורא משנה ב
כיצד השן מועדת. באיזה דבר היא מועדת? ומשני: לאכול את הראוי לה.
משלם חצי נזק. דמשונה הוא.
במה דברים אמורים? וכו'. א"אכלה פירות או ירקות" קאי, דברשות הרבים פטור, דבעינן "וביער בשדה אחר". אבל אכלה כסות וכלים, אפילו ברשות הרבים חייב חצי נזק, דעבדי אנשי דמנחי כסות וכלים ברשות הרבים לפי שעה, והוי קרן ברשות הרבים וחייב.
משלם מה שנהנית. לאו תשלומין מעלייתא, אלא אם אכלה דבר שדמיו יקרים, רואים אותו כאילו הן שעורים, ואינו משלם אלא דמי שעורים בזול, שהוא שליש פחות ממה שהם נמכרים בשוק. ואם אכלה דבר שדמיו פחותים מן השעורים, משלם דמי אותו דבר שאכלה בזול. ואם אכלה דבר שהזיק לה, כגון שאכלה חטים, הואיל ולא נהנית פטור.
מצדי הרחבה, משלם מה שהזיקה. אם הלכה ועמדה בצדי הרחבה במקום שאין דרך שוורים ללכת שם, לאו כרשות הרבים דמי, ומשלמת מה שהזיקה.
משנה ג
הַכֶּלֶב וְהַגְּדִי שֶׁקָּפְצוּ מֵרֹאשׁ הַגַּג וְשִׁבְּרוּ אֶת הַכֵּלִים
מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מוּעָדִין.
הַכֶּלֶב שֶׁנָּטַל חֲרָרָה וְהָלַךְ לַגָּדִישׁ,
אָכַל אֶת הַחֲרָרָה וְהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ
עַל הַחֲרָרָה מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם,
וְעַל הַגָּדִישׁ מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק.
ברטנורא משנה ג
מפני שהן מועדין לקפוץ. וברשות הניזק קאמר, דתולדה דרגל היא.
חררה. עוגה שנאפית על גבי גחלים.
על החררה משלם נזק שלם. דהוי שן ברשות הניזק.
ועל הגדיש משלם חצי נזק. דהוי כמו צרורות, דהלכתא גמירי לה שמשלם חצי נזק.
משנה ד
אֵיזֶה הוּא תָּם, וְאֵיזֶה הוּא מוּעָד?
מוּעָד כָּל שֶׁהֵעִידוּ בּוֹ שְׁלשָׁה יָמִים,
וְתָם מִשֶּׁיַּחֲזֹר בּוֹ שְׁלשָׁה יָמִים; דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מוּעָד שֶׁהֵעִידוּ בּוֹ שְׁלשָׁה פְּעָמִים;
וְתָם כָּל שֶׁיְּהוּ הַתִּינוֹקוֹת מְמַשְׁמְשִׁין בּוֹ וְאֵינוֹ נוֹגֵחַ.
ברטנורא משנה ד
משיחזור בו שלושה ימים. שרואה שוורים ואינו נוגח, חוזר לתמותו.
שלושה פעמים. ואפילו ביום אחד. ואין הלכה כרבי [מאיר]. דלא הוי מועד עד שיעידו בו שלושה ימים.
ממשמשים בו. מושכים אותו ומשחקים בו ואינו נוגח. ובהא הלכה [כרבי מאיר] שאין שור מועד חוזר לתמותו עד שיהו תינוקות משחקים בו.
משנה ה
שׁוֹר הַמַּזִּיק בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק, כֵּיצַד?
נָגַח, נָגַף, נָשַׁךְ, רָבַץ, בָּעַט;
בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק;
בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק
רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: נֶזֶק שָׁלֵם,
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: חֲצִי נֶזֶק.
אָמַר לָהֶם רַבִּי טַרְפוֹן:
וּמַה בִּמְקוֹם שֶׁהֵקֵל עַל הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים,
שֶׁהוּא פָּטוּר,
הֶחְמִיר עֲלֵיהֶם בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק לְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם
מְקוֹם שֶׁהֶחְמִיר עַל הַקֶּרֶן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים לְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק,
אֵינוֹ דִין שֶׁנַּחְמִיר עָלֶיהָ בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק לְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם?
אָמְרוּ לוֹ: דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן,
מַה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים חֲצִי נֶזֶק,
אַף בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק חֲצִי נֶזֶק.
אָמַר לָהֶם: אֲנִי לא אָדוּן קֶרֶן מִקֶּרֶן;
אֲנִי אָדוּן קֶרֶן מֵרֶגֶל:
וּמַה בִּמְקוֹם שֶׁהֵקֵל עַל הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים,
הֶחְמִיר בַּקֶּרֶן
מְקוֹם שֶׁהֶחְמִיר עַל הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק,
אֵינוֹ דִין שֶׁנַּחְמִיר בַּקֶּרֶן?
אָמְרוּ לוֹ: דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן,
מַה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים חֲצִי נֶזֶק,
אַף בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק חֲצִי נֶזֶק.
ברטנורא משנה ה
נגח נגף וכו'. כולן תולדות קרן הן.
דיו לבא מן הדין להיות כנדון. קרן ברשות הניזק שאתה מביא מדין קרן ברשות הרבים. דקאמרת קרן שהחמיר עליה ברשות הרבים אינו דין שנחמיר עליה ברשות הניזק. דיו להיות כנדון, כקרן ברשות הרבים, ולא יהיה חייב ברשות הניזק אלא חצי נזק, כמו שהוא חייב ברשות הרבים.
אני לא אדון קרן מקרן. כדאמרן לעיל, אלא קרן מרגל. מקום שהחמיר עליו בשן ורגל אינו דין שנחמיר בקרן.
דיו לבא מן הדין. דסוף סוף אי לאו קרן ברשות הרבים לא משכחת צד קל וחומר.
ורבי טרפון, אף על גב דבעלמא אית ליה "דיו", דמדאורייתא הוא, דכתיב (במדבר יב) "הלא תכלם שבעת ימים", קל וחומר לשכינה י"ד יום, אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון, הלכך תסגר שבעת ימים ותו לא. מכל מקום הכא לית ליה "דיו", דסבירא ליה לרבי טרפון דכי אמרינן "דיו", היכא דלא מפריך קל וחומר, כגון התם דשבעת ימים דשכינה לא כתיבי, אתא קל וחומר אייתי ארביסר, אתא "דיו" אפיק שבעה ואוקי שבעה, אשתכח דאהני קל וחומר להני שבעה דאוקימנא ולא אפריך לגמרי. אבל הכא חצי נזק כתיב, בין ברשות הרבים בין בחצר הניזק, ואתא קל וחומר ואייתי חצי נזק אחרינא ונעשה נזק שלם, אי דרשת "דיו", ותוקמיה אחצי נזק כדמעיקרא, אפריך ליה קל וחומר ולא אהני ולא מידי.
ורבנן סברי דאפילו היכא דמפריך קל וחומר אמרינן דיו. והלכה כחכמים.
משנה ו
אָדָם מוּעָד לְעוֹלָם,
בֵּין שׁוֹגֵג, בֵּין מֵזִיד, בֵּין עֵר, בֵּין יָשֵׁן.
סִמֵּא אֶת עֵין חֲבֵרוֹ וְשִׁבֵּר אֶת הַכֵּלִים
מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם.
ברטנורא משנה ו
בין ער בין ישן. אם היה ישן ובא אחר וישן בצדו, והזיק שני לראשון, חייב. ואם הזיק ראשון לשני, פטור. ואם שכבו יחד, כל אחד מהם שהזיק את חברו חייב. לפי ששניהם מועדים זה לזה.
סימא את עין חברו אפילו בשוגג חייב בנזק. אבל לא בארבעה דברים, דלא מחייב בארבעה דברים אלא מזיד, או קרוב למזיד.