בבא קמא, פרק ט
משנה א
הַגּוֹזֵל עֵצִים וַעֲשָֹאָן כֵּלִים, צֶמֶר וַעֲשָֹאוֹ בְּגָדִים
מְשַׁלֵּם כְּשָׁעַת הַגְּזֵלָה.
גָּזַל פָּרָה מְעֻבֶּרֶת וְיָלְדָה, רָחֵל טְעוּנָה וּגְזָזָהּ
מְשַׁלֵּם דְּמֵי פָרָה הָעוֹמֶדֶת לֵילֵד,
דְּמֵי רָחֵל הָעוֹמֶדֶת לִגָּזֵז.
גָּזַל פָּרָה וְנִתְעַבְּרָה אֶצְלוֹ וְיָלְדָה,
רָחֵל וְנִטְעֲנָה אֶצְלוֹ וּגְזָזָהּ
מְשַׁלֵּם כְּשָׁעַת הַגְּזֵלָה.
זֶה הַכְּלָל:
כָּל הַגַּזְלָנִים מְשַׁלְּמִין כְּשָׁעַת הַגְּזֵלָה.
ברטנורא משנה א
הגוזל.
משלם כשעת הגזילה. דמי עצים וצמר. ואין חייב להחזיר לו כלים, דקני בשינוי.
דמי רחל העומדת ליגזז. והעודף ששוה יותר הולד והגיזה, שלו הוא, דקננהו בשינוי.
זה הכלל. לאתויי גנב טלה ונעשה איל, עגל ונעשה שור, וטבחו או מכרו, שהוא פטור מתשלומי ארבעה וחמשה, שכיון שנעשה שינוי בידו, קנאו, ושלו הוא טובח ושלו הוא מוכר.
משנה ב
גָּזַל בְּהֵמָה וְהִזְקִינָה, עֲבָדִים וְהִזְקִינוּ
מְשַׁלֵּם כְּשָׁעַת הַגְּזֵלָה.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: בָּעֲבָדִים אוֹמֵר לוֹ: הֲרֵי שֶׁלָּךְ לְפָנֶיךָ!
גָּזַל מַטְבֵּעַ וְנִסְדַּק, פֵּרוֹת וְהִרְקִיבוּ, יַיִן וְהֶחֱמִיץ
מְשַׁלֵּם כְּשָׁעַת הַגְּזֵלָה.
מַטְבֵּעַ וְנִפְסַל, תְּרוּמָה וְנִטְמֵאת, חָמֵץ וְעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח,
בְּהֵמָה וְנֶעֶבְדָה בָּהּ עֲבֵרָה,
אוֹ שֶׁנִּפְסְלָה מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ אוֹ שֶׁהָיְתָה יוֹצֵאת לִסָּקֵל
אוֹמֵר לוֹ: הֲרֵי שֶׁלָּךְ לְפָנֶיךָ!
ברטנורא משנה ב
בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך. דכקרקע דמו, וברשותא דמרייהו קיימי. והלכה כרבי מאיר.
מטבע ונסדק. שינוי הניכר הוא.
פירות והרקיבו. בשהרקיבו מקצתן [אומר לו הרי שלך לפניך]. אבל הרקיבו כולם, משלם כשעת הגזילה.
מטבע ונפסל. שאינו עובר באותה מדינה, אבל עובר הוא במדינה אחרת.
ונעבדה בה עבירה. שנרבעה או נעבדה [לעבודה זרה] שהיא פסולה לקרבן.
שנפסלה למזבח. במום שאינו ניכר, כגון בדוקין שבעין.
משנה ג
נָתַן לָאֻמָּנִין לְתַקֵּן, וְקִלְקְלוּ חַיָּבִין לְשַׁלֵּם.
נָתַן לֶחָרָשׁ שִׁדָּה, תֵּבָה וּמִגְדָּל לְתַקֵּן, וְקִלְקֵל
חַיָּב לְשַׁלֵּם.
וְהַבַּנַּאי שֶׁקִּבֵּל עָלָיו לִסְתּוֹר אֶת הַכֹּתֶל,
וְשִׁבֵּר אֶת הָאֲבָנִים אוֹ שֶׁהִזִּיק חַיָּב לְשַׁלֵּם.
הָיָה סוֹתֵר מִצַּד זֶה וְנָפַל מִצַּד אַחֵר פָּטוּר;
וְאִם מֵחֲמַת הַמַּכָּה חַיָּב.
ברטנורא משנה ג
נתן לאומנין לתקן. נתן להם עצים לעשות כלי. ולאחר שנעשה הכלי קלקלוהו, חייבים לשלם דמי הכלי ולא דמי עצים בלבד.
נתן לחרש. השתא אשמעינן, שאם נתן כלי עשוי לאומן כדי לתקנו, וקלקלו, חייב לשלם דמי הכלי. ותנא סיפא לגלויי רישא, דלא תימא רישא מיירי בכלי עשוי.
שידה. עגלה של עץ העשויה למרכב נשים.
משנה ד
הַנּוֹתֵן צֶמֶר לַצַּבָּע וְהִקְדִּיחַתּוּ יוֹרָה
נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי צַמְרוֹ.
צְבָעוֹ כָּאוּר,
אִם הַשְּׁבָח יוֹתֵר עַל הַיְצִיאָה
נוֹתֵן לוֹ אֶת הַיְצִיאָה;
וְאִם הַיְצִיאָה יְתֵרָה עַל הַשְּׁבָח
נוֹתֵן לוֹ אֶת הַשְּׁבָח.
לִצְבּוֹע לוֹ אָדֹם וּצְבָעוֹ שָׁחוֹר, שָׁחוֹר וּצְבָעוֹ אָדֹם
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי צַמְרוֹ;
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם הַשְּׁבָח יָתֵר עַל הַיְצִיאָה
נוֹתֵן לוֹ אֶת הַיְצִיאָה;
וְאִם הַיְצִיאָה יְתֵרָה עַל הַשְּׁבָח
נוֹתֵן לוֹ אֶת הַשְּׁבָח.
ברטנורא משנה ד
והקדיחתו יורה. ששרפתו יורה. שהרתיחו יותר מדאי.
נותן לו דמי צמרו. והכא ליכא שבחא כלל, שהרי נשרף לגמרי, וליכא למימר אם השבח יתר.
צבעו כאור. כמו כעור. שצבעו בפסולת של צבע. ומזיק בכונה הוא, לפיכך ידו על התחתונה לדברי הכל.
ואם השבח. שהשביח הצמר.
יתר על היציאה. של צבע. נותן לו לצבע את היציאה ולא שכר שלם, ומקבל צמרו. ודמי צמרו לא אמרינן דניתיב ליה דנקני איהו שבחא דצמר, דהא בצבע שהתנה עמו צבע וליכא שינויא דנקני.
לצבוע לו אדום וכו'. קנייה בשינוי. לרבי מאיר לא יהיב אלא דמי צמרו, או זה יתן שכרו משלם ויקח הצמר.
רבי יהודה אומר וכו'. דקניס ליה להאי דשינה, להיות ידו על התחתונה ולא נתהני משבחא, ואגרא נמי לא נשקול אלא יציאה. ואם יציאה יתירה על השבח, יתן לו השבח שהשביח. ואם ירצה לתת את שכרו משלם, ששבח יותר על השכר, יתן שכרו. והלכה כרבי יהודה.
משנה ה
הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה וְנִשְׁבַּע לוֹ
יוֹלִיכֶנּוּ אַחֲרָיו אֲפִלּוּ לְמָדַי.
לא יִתֵּן לא לִבְנוֹ וְלא לִשְׁלוּחוֹ,
אֲבָל נוֹתֵן לִשְׁלִיחַ בֵּית דִּין.
וְאִם מֵת יַחֲזִיר לְיוֹרְשָׁיו.
ברטנורא משנה ה
נשבע לו. על שקר, והודה.
יוליכנו אחריו אפילו למדי. דאין לו כפרה עד שיחזיר לנגזל עצמו. דגבי נשבע על שקר כתיב (ויקרא ה') "לאשר הוא לו יתננו".
לא יתן לא לבנו. של נגזל. דלא הוי השבה עד דמטי לידיה.
לשליח בית דין. תקנה הוא דעבוד רבנן מפני תקנת השבים, שלא נחייבנו לזה להוציא מנה בהוצאת הדרך.
ואם מת. הנגזל.
משנה ו
נָתַן לוֹ אֶת הַקֶּרֶן, וְלא נָתַן לוֹ אֶת הַחֹמֶשׁ;
מָחַל לוֹ עַל הַקֶּרֶן, וְלא מָחַל לוֹ עַל הַחֹמֶשׁ;
מָחַל לוֹ עַל זֶה וְעַל זֶה, חוּץ מִפָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה בַּקֶּרֶן
אֵינוֹ צָרִיךְ לֵילֵךְ אַחֲרָיו.
נָתַן לוֹ אֶת הַחֹמֶשׁ, וְלא נָתַן לוֹ אֶת הַקֶּרֶן;
מָחַל לוֹ עַל הַחֹמֶשׁ, וְלא מָחַל לוֹ עַל הַקֶּרֶן;
מָחַל לוֹ עַל זֶה וְעַל זֶה, חוּץ מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה בַּקֶּרֶן
צָרִיךְ לֵילֵךְ אַחֲרָיו.
ברטנורא משנה ו
חוץ מפחות משוה פרוטה וכו'. ולא חיישינן שמא יתיקר וישוב על שוה פרוטה, ואפילו הגזל בעין אינו צריך להוליכו אחריו.
משנה ז
נָתַן לוֹ אֶת הַקֶּרֶן, וְנִשְׁבַּע לוֹ עַל הַחֹמֶשׁ
הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם חֹמֶשׁ עַל חֹמֶשׁ,
עַד שֶׁיִּתְמַעֵט הַקֶּרֶן פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה.
וְכֵן בַּפִּקָּדוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה, כא-כב)
"בְּפִקָּדוֹן אוֹ-בִתְשׁוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת-עֲמִיתוֹ
אוֹ-מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל-שָׁקֶר"
הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ וְאָשָׁם.
הֵיכָן פִּקְדוֹנִי?
אָמַר לוֹ: אָבַד
מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְאָמַר: אָמֵן;
וְהָעֵדִים מְעִידִים אוֹתוֹ שֶׁאֲכָלוֹ
מְשַׁלֵּם קֶרֶן.
הוֹדָה מֵעַצְמוֹ
מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ וְאָשָׁם.
ברטנורא משנה ז
ונשבע לו על החומש. שבועה שניה, שנתנו לו, והודה שלא נתנו.
הרי זה משלם חומש על חומש. חומשו של חומש, דחומש ראשון נעשה קרן.
עד שיתמעט וכו'. שאם חזר ונתן לו חומש ראשון ונשבע על השני והודה, משלם חומשו וחומשו של חומש שני, וכן לעולם. שנאמר (שם) "וחמישיתיו יוסף עליו", התורה ריבתה חמישיות הרבה לקרן אחד.
תשומת יד. הלואה.
עשק את עמיתו. שכר שכיר.
משלם קרן. דאין חומש ואשם אלא אם כן הודה. דכתיב בגזל הגר בפרשת נשא, והתודה.
משנה ח
הֵיכָן פִּקְדוֹנִי?
אָמַר לוֹ: נִגְנַב
מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְאָמַר: אָמֵן;
וְהָעֵדִים מְעִידִים אוֹתוֹ שֶׁגְּנָבוֹ
מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל.
הוֹדָה מֵעַצְמוֹ
מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ וְאָשָׁם.
ברטנורא משנה ח
תשלומי כפל. ואם הודה מעצמו אינו משלם כפל, דכתיב (שמות כב) "אשר ירשיעון אלהים", פרט למרשיע את עצמו.
משנה ט
הַגּוֹזֵל אֶת אָבִיו וְנִשְׁבַּע לוֹ, וָמֵת
הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ לְבָנָיו אוֹ לְאֶחָיו;
וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה, אוֹ שֶׁאֵין לוֹ
לוֶה, וּבַעֲלֵי הַחוֹב בָּאִים וְנִפְרָעִים.
ברטנורא משנה ט
הרי זה משלם קרן וחומש לבניו או לאחיו. אם אין לו בנים. ואף על גב דנפלה ירושה קמיה דהיאך, בעי למעבד השבה ואין מעכב אצלו אפילו כנגד חלקו. דכתיב (ויקרא ה) "והשיב את הגזלה", אין לו תקנה עד שיוציא גזילו מתחת ידו. ובלבד שתהא הגזילה בעין דלא קניה בשינוי.
אין לו. נכסים כל כך שיכול לוותר על חלקו.
או שאינו רוצה. להפסיד חלקו.
לוה. מאחרים, ומחזיר את הגזל לאחיו לקיים מצות השבה.
ובעלי החוב. שלוה זה הגזלן מהם.
באים ונפרעים מן הגזילה הזאת החלק שיש לגזלן בה. ואם אין יורש לאביו אלא הוא, נותן הוא עצמו הגזילה לבעל חובו בפרעון החוב, וצריך להודיעו ולומר לו "זה גזל אבא". או נותן על דרך זה לכתובת אשתו או לקופת הצדקה. ובכולן צריך שיודיע שזה גזל אביו.
משנה י
הָאוֹמֵר לִבְנוֹ:
קוֹנָם אִי אַתָּה נֶהֱנֶה מִשֶּׁלִּי!
אִם מֵת יִירָשֶׁנּוּ.
בְּחַיָּיו וּבְמוֹתוֹ,
אִם מֵת לא יִירָשֶׁנּוּ,
וְיַחֲזִיר לְבָנָיו אוֹ לְאֶחָיו;
וְאִם אֵין לוֹ
לוֶה, וּבַעֲלֵי הַחוֹב בָּאִים וְנִפְרָעִים.
ברטנורא משנה י
ואם אין לו מה יאכל. לוה ואוכל. ובעלי חוב באים ונפרעים מן הירושה את חלקו. ולא חשיבא הנאה מה שפורע חובו באותם מעות, דהא תנן בנדרים [דף ל"ג] "המודר הנאה מחבירו פורע לו חובו".
משנה יא
הַגּוֹזֵל אֶת הַגֵּר וְנִשְׁבַּע לוֹ, וָמֵת
הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ לַכֹּהֲנִים וְאָשָׁם לַמִּזְבֵּחַ,
שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה, ח) "וְאִם-אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו,
הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַה' לַכֹּהֵן,
מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר יְכַפֶּר-בּוֹ עָלָיו".
הָיָה מַעֲלֶה אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הָאָשָׁם, וָמֵת
הַכֶּסֶף יִנָּתֵן לְבָנָיו,
וְהָאָשָׁם יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, וְיִמָּכֵר וְיִפְּלוּ דָּמָיו לִנְדָבָה.
ברטנורא משנה יא
שנאמר ואם אין לאיש גואל. ואין לך אדם בישראל שאין לו גואלים למעלה עד יעקב אבינו. אלא זה הגר שמת ואין לו יורשין.
ומת. הגזלן.
הכסף ינתן לבניו. של גזלן. שכבר זכה בהן ממיתת הגר, אלא דהשבה בעי למעבד כי היכי דתהוי ליה כפרה אשבועתיה, והשתא תו ליכא כפרה כיון דמית ליה.
והאשם ירעה. כדין אשם שמתו בעליו, דקיימא לן כל שבחטאת מתה באשם רועה.
עד שיסתאב. עד שיפול בו מום.
ויפלו דמיו לנדבה. לקיץ המזבח לקנות מהם עולות.
משנה יב
נָתַן אֶת הַכֶּסֶף לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר, וָמֵת
אֵין הַיּוֹרְשִׁים יְכוֹלִין לְהוֹצִיא מִיָּדָם,
שֶׁנֶּאֱמַר (שם שם, י) "אִישׁ אֲשֶׁר-יִתֵּן לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה".
נָתַן הַכֶּסֶף לִיהוֹיָרִיב וְאָשָׁם לִידַעְיָה יָצָא.
אָשָׁם לִיהוֹיָרִיב וְכֶסֶף לִידַעְיָה,
אִם קַיָּם הָאָשָׁם יַקְרִיבוּהוּ בְּנֵי יְדַעְיָה;
וְאִם לא יַחֲזֹר וְיָבִיא אָשָׁם אַחֵר.
שֶׁהַמֵּבִיא גְּזֵלוֹ עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא אֲשָׁמוֹ יָצָא.
הֵבִיא אֲשָׁמוֹ עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא גְּזֵלוֹ לא יָצָא.
נָתַן אֶת הַקֶּרֶן, וְלא נָתַן אֶת הַחֹמֶשׁ
אֵין הַחֹמֶשׁ מְעַכֵּב.
ברטנורא משנה יב
לאנשי משמר ומת קודם שיביא קרבן. אין יורשי הגזלן יכולים להוציא מיד הכהנים מאחר שזכו בהן כבר.
ליהויריב. היא משמרת ראשונה של עשרים וארבע משמרות כהונה שבמקדש. ושל ידעיה אחריה.
נתן הגזלן את הכסף ליהויריב במשמרתו. ואחר כך נתן האשם לידעיה במשמרתו, יצא. כדמפרש ואזיל, שהמביא גזלו עד שלא הביא קרבן אשמו, יצא. וזה המשמר זכה בשלו, וזה בשלו. אבל נתן אשם ליהויריב, שהביא אשמו תחלה, ואחר כך הביא גזלו ונתן למשמר שלאחריו, אם האשם קיים שלא הקריבוהו בני יהויריב, יקריבוהו בני ידעיה ויהא גזלו ואשמו לידעיה. ואם אין אשמו קיים, לא יצא באשם שנתן ליהויריב, כיון שלא נתן גזלו. ויחזור ויביא אשם אחר.
נתן הקרן לכהנים.
אין החומש מעכב מלהקריב את האשם. אם לא נתן עדיין ולבסוף נתן.