כלים, פרק כד
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

כלים, פרק כד

כלים, פרק כד

משנה א

שְׁלשָׁה תְּרִיסִין הֵם:

תְּרִיס הַכָּפוּף - טָמֵא מִדְרָס;

וְשֶׁמְּשַֹחֲקִין בּוֹ בַּקֻּנְפּוֹן - טָמֵא טְמֵא מֵת;

וְדִיצַת הָעַרְבִיִּין - טְהוֹרָה מִכְּלוּם.

 

ברטנורא משנה א

שלושה תריסין הן. שלושה דינים חלוקין זה מזה יש בתריסין דהיינו מגינים.

תריס הכפוף. המצויין אצלנו, שמקיפים את האדם משלוש רוחות.

טמא מדרס. דעשוי לשכיבה, ששוכבים עליו במלחמה. וכל שכן שטמא טמא מת, דקיימא לן כל הטמא מדרס טמא טמא מת.

שמשחקים בו בקומפון. בשדה של עמק המלך, באים שנים כל אחד חרבו בידו ותריס קטן עגול שאינו כפוף בידו השמאלית, ולמדין להגן כל אחד במגינו שלא יכהו חבירו. וקורין לו אשגרימ"ר בלע"ז.

טמא טמא מת. והוא הדין שטמא טומאת שרץ ונבילה ושאר טומאות כולן, חוץ ממדרס, שאינו נעשה אב הטומאה אם שכב עליו הזב או ישב, אלא ראשון כמגעו של זב.

ודיצת הערביין. תריס קטן ביותר שהערביים עושים לדיצה ולשמחה ולשחוק, ואינו כלי של תשמיש.

 

משנה ב

שָׁלשׁ עֲגָלוֹת הֵן:

הָעֲשׁוּיָה כְּקַתֶּדְרָא - טְמֵאָה מִדְרָס;

כְּמִטָּה - טְמֵאָה טְמֵא מֵת;

וְשֶׁל אֲבָנִים - טְהוֹרָה מִכְּלוּם.

 

ברטנורא משנה ב

כקתדרא. שהיא קצרה ומוקפת משלוש רוחות.

טמאה מדרס. דמיוחדת לישיבה.

כמטה. שהיא ארוכה ומיוחדת להניח בה פרקמטיא, והשוכב בה אומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו.

ושל אבנים. העשויה להוליך בה אבנים.

טהורה מכלום. לפי שפרוצה מתחתיתה נקבים גדולים כמוציא רמון.

 

משנה ג

שָׁלשׁ עֲרֵבוֹת הֵן:

עֲרֵבָה מִשְּׁנֵי לג וְעַד תִּשְׁעָה קַבִּין שֶׁנִּסְדְּקָה -

טְמֵאָה מִדְרָס;

שְׁלֵמָה - טְמֵאָה טְמֵא מֵת;

וְהַבָּאָה בַּמִּדָּה - טְהוֹרָה מִכְּלוּם.

 

ברטנורא משנה ג

שנסדקה טמאה מדרס. דכיון שנסדקה ואינה ראויה ללישה, מיחדין אותה לישיבה.

טמאה טמא מת. דכלי תשמיש היא.

הבאה במדה. שמחזקת ארבעים סאה בלח שהן כוריים ביבש.

טהורה מכלום. שמפני כובדה וגודלה אינה מיטלטלת מלאה, ואנן דומיא דשק בעינן דמיטלטל מלא וריקן.

 

משנה ד

שָׁלשׁ תֵּבוֹת הֵן:

תֵּבָה שֶׁפִּתְחָהּ מִצִּדָּהּ - טְמֵאָה מִדְרָס;

מִלְמַעְלָן - טְמֵאָה טְמֵא מֵת;

וְהַבָּאָה בַּמִּדָּה - טְהוֹרָה מִכְּלוּם.

 

ברטנורא משנה ד

תיבה שפתחה מצדה. משמשת ישיבה עם מלאכתה, שיכולים להשתמש בה כשהוא יושב, בזמן שפתחה מצדה. מה שאין כן כשפתחה מלמעלן. והבאה במדה דתנינן במתניתין שהיא טהורה מכלום, אאינה מיוחדת למדרס קאי, דהטמאה מדרס אפילו באה במדה לעולם היא טמאה.

 

משנה ה

שְׁלשָׁה תַּרְבּוּסִין הֵן:

שֶׁל סַפָּרִין - טָמֵא מִדְרָס;

שֶׁאוֹכְלִין עָלָיו - טָמֵא טְמֵא מֵת;

וְשֶׁל זֵיתִים - טָהוֹר מִכְּלוּם.

 

ברטנורא משנה ה

תרבוסים. כלים של עור כעין ארגזים.

של ספרים. מקיזים דם.

טמא מדרס. גדול הוא וחזי לישיבה או למזגא עליה.

שאוכלים עליו. כלי תשמיש הוא.

ושל זיתים. שסוחטין בו הזיתים, לא חשיב כלי של משמשי אדם.

 

משנה ו

שָׁלשׁ בְּסִיסָיוֹת הֵן:

שֶׁלִּפְנֵי הַמִּטָּה, וְשֶׁלִּפְנֵי סוֹפְרִים -

טְמֵאָה מִדְרָס;

וְשֶׁל דֻּלְפְּקִי -

טְמֵאָה טְמֵא מֵת;

וְשֶׁל מִגְדָּל -

טְהוֹרָה מִכְּלוּם.

 

ברטנורא משנה ו

בסיסאות. ואת כנו מתרגמינן וית בסיסיה.

ושל דלפקי. כלי עץ שמשימים בו צלוחיות ואשישות ואוכלים ומשקים, וממנו נוטלים ונותנים על השלחן. והבסיס שלפניו אינו לישיבה, אבל תורת כלי עליו.

ושל מגדל. אוצר של עץ. ארמריא"ו בלע"ז.

טהור מכלום. דלאו כלי הוא וצורתו מוכחת עליו.

 

משנה ז

שָׁלשׁ פִּנְקְסָיוֹת הֵן:

הָאֱפִיפוֹרִין -

טְמֵאָה מִדְרָס;

וְשֶׁיֶּשׁ בָּהּ בֵּית קִבּוּל שַׁעֲוָה -

טְמֵאָה טְמֵא מֵת;

וַחֲלָקָה - טְהוֹרָה מִכְּלוּם.

 

ברטנורא משנה ז

שלוש פנקסיות הן. העשוין לכתוב בהן. כמו חנוני על פנקסו.

אפיפורין. לוח שמניחים עליו אבק של עפר וכותבים בו חשבונות. וגדול הוא וחזי לישיבה.

שיש לה בית קבול שעוה. לוח שטחין פניו בדונג ורושמין על הדונג בחרט.

וחלקה. שאין בה שעוה, וכותבים עליה בדיו, ואין לה בית קיבול.

 

משנה ח

שָׁלשׁ מִטּוֹת הֵן:

הָעֲשׁוּיָה לִשְׁכִיבָה - טְמֵאָה מִדְרָס;

שֶׁל זַגָּגִין - טְמֵאָה טְמֵא מֵת;

וְשֶׁל סָרָגִין - טְהוֹרָה מִכְּלוּם.

 

ברטנורא משנה ח

של זגגים. שמניחים עליה כלי זכוכית.

סרגין. עושי המרכבות. בערבי קורין למרכב, סירג. ויש מפרשים, שמסרגים את השבכות. וטהורה מכלום לפי שאינה ממשמשי אדם.

 

משנה ט

שָׁלשׁ מַשְׁפֵּלוֹת הֵן:

שֶׁל זֶבֶל - טְמֵאָה מִדְרָס;

שֶׁל תֶּבֶן - טְמֵאָה טְמֵא מֵת;

וְהַפֻּחְלָץ שֶׁל גְּמַלִּים - טָהוֹר מִכְּלוּם.

 

ברטנורא משנה ט

משפלות. קופות עשויות להוציא בהם זבלים לשדות.

של זבל טמאה מדרס. לפי שראויה לישיבה.

והפוחלץ. עשוי כעין מכבר מעשה רשת, והנקבים שלו רחבים יותר ממשפלת של תבן. ואינה ראויה אפילו לקבל תבן, שנקביה רחבים ביותר, וגם אינה ראויה לישיבה, שחבלים שלה קשים ואין ראוין לישב עליהן, הלכך טהורה מכלום.

 

משנה י

שְׁלשָׁה מַפְּצִים הֵן:

הֶעָשׁוּי לִישִׁיבָה - טָמֵא מִדְרָס;

שֶׁל צַבָּעִין - טָמֵא טְמֵא מֵת;

וְשֶׁל גִּתּוֹת - טָהוֹר מִכְּלוּם.

 

ברטנורא משנה י

מפצים. כמין מחצלאות עשויות מחילף ומסיב וקנה וגומא וגמי וכיוצא בהן.

ושל צבעים. שהצבעים נותנים עליהם הבגדים.

טמא טמא מת. שאינם מיוחדים לישיבה, אבל תורת כלים יש להן.

ושל גתות. העשויות לכסות בהן ענבים וזיתים.

 

משנה יא

שָׁלשׁ חֲמָתוֹת וּשְׁלשָׁה תֻּרְמְלִין הֵן:

הַמְקַבְּלִים כַּשִּׁעוּר - טְמֵאִין מִדְרָס;

וְשֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין כַּשִּׁעוּר - טְמֵאִים טְמֵא מֵת;

וְשֶׁל עוֹר הַדָּג - טָהוֹר מִכְּלוּם.

 

ברטנורא משנה יא

חמתות. נאדות של עור.

תורמלין. כיסין גדולים של עור, שהרועה מניח חפציו לתוכן.

המקבלים כשיעור. המפורש למעלה בריש פרק כרים. החמת של שבעת קבים. והתורמל של חמשת קבין. וכל שכן אם מחזיקים יותר, דאז משמשים ישיבה עם מלאכתן. אבל פחות מכאן לא.

ושל עור הדג טהורים מכלום. דכל הבא מבריות שבים, טהור.

 

משנה יב

שְׁלשָׁה עוֹרוֹת הֵן:

הֶעָשׁוּי לְשָׁטִיחַ - טָמֵא מִדְרָס;

לְתַכְרִיךְ הַכֵּלִים - טָמֵא טְמֵא מֵת;

וְשֶׁל רְצוּעוֹת וְשֶׁל סַנְדָּלִים - טָהוֹר מִכְּלוּם.

 

ברטנורא משנה יב

לשטיח. לשטוח בארץ לישב עליו.

לתכריך הכלים. לכרוך בו את הכלים, כגון סכינים ומספריים ומחטים כדי לשמרן.

ושל רצועות ושל סנדלים. עור העומד לחתוך ממנו רצועות וסנדלים, טהור מכלום, דמחוסר מלאכה הוא. אבל רצועות המתוקנות כבר, טמאות, כדמוכח במסכת נגעים פרק י"א.

 

משנה יג

שְׁלשָׁה סְדִינִין הֵן:

הֶעָשׁוּי לִשְׁכִיבָה - טָמֵא מִדְרָס;

לְוִילוֹן - טָמֵא טְמֵא מֵת;

וְשֶׁל צוּרוֹת - טָהוֹר מִכְּלוּם.

 

ברטנורא משנה יג

לוילון טמא טמא מת. העשוי למסך לפני הפתח, טמא, לפי שהשמש מתעטף בשוליו לפעמים ומתחמם בו.

של צורות. בגד שהוא ביד רוקם ובו מיני צורות כדי לראות בו לעשות כמותו בבגד אחר.

 

משנה יד

שָׁלשׁ מִטְפָּחוֹת הֵן:

שֶׁל יָדַיִם - טְמֵאָה מִדְרָס;

שֶׁל סְפָרִין - טְמֵאָה טְמֵא מֵת;

וְשֶׁל תַּכְרִיךְ, וְשֶׁל נִבְלֵי בְּנֵי לֵוִי -

טְהוֹרָה מִכְּלוּם.

 

ברטנורא משנה יד

של ידים טמאה מדרס. לפי שפעמים נותנה על הכסת וישן עליה.

ושל תכריך נבלי בני לוי. שהיו הלוים כורכים כלי השיר שלהן במטפחת. ודרך שאר בני אדם לעשות להן תיק של עור, ואף הן טהורים.

 

משנה טו

שְׁלשָׁה פְרַקְלִינִין הֵן:

שֶׁל צָדֵי חַיָּה וָעוֹף - טָמֵא מִדְרָס;

שֶׁל חֲגָבִין - טָמֵא טְמֵא מֵת;

וְשֶׁל קַיָּצִין - טָהוֹר מִכְּלוּם.

 

ברטנורא משנה טו

פרקלינין. צורת יד של עור שנושאים ציידי עופות כשתופסים בידיהן העוף, שקורין אשטו"ר ואשפרוי"ר, ובו יוצאים לצוד חיה או עוף.

טמא מדרס. לפי שנשען עליו.

ושל חגבים. ההולכים לצוד חגבים ונותנים אותם בו.

ושל קוצים. ללקט קוצים. ואית דגרסי של קייצים, המייבשים פירות הקיץ, כגון העושים גרוגרות וצמוקים בשדה.

 

משנה טז

שָׁלשׁ סְבָכוֹת הֵן:

שֶׁל יַלְדָּה - טְמֵאָה טֻמְאַת מִדְרָס;

שֶׁל זְקֵנָה - טְמֵאָה טְמֵא מֵת;

וְשֶׁל יוֹצֵאת לַחוּץ - טְהוֹרָה מִכְּלוּם.

 

ברטנורא משנה טז

סבכות. כיפה שנושאות הנשים על ראשן, עשויה כעין רשת שיש בה נקבים דקין.

של ילדה. ראוי לישיבה, ולכך טמאה מדרס.

ושל זקנה. מעשיה מוכיחים עליה שאינה ראויה לישיבה. ובתוספתא תניא, של זקנה טמאה מדרס, שאינה מקפדת עליה ופעמים יושבת עליה. ושל ילדה שמקפדת על כליה, אינה יושבת עליה, ולכך טמאה טמא מת.

ושל יוצאות החוץ. סודר שנותנות הנשים על ראשן כשיוצאות לחוץ. ויש מפרשים, יוצאות החוץ, תרגום זונה נפקת ברא, כלומר סבכות של זונות.

טהורות. לפי שאינן חשובות כלי. פעם אחת, סבכות שנקרעו ורוב שער האשה יוצא לחוץ, שאינן מקבלות רוב שער ראשה של אשה.

 

משנה יז

שָׁלשׁ קֻפּוֹת הֵן:

מְהוּהָה שֶׁטְּלָיָהּ עַל הַבְּרִיָּה -

הוֹלְכִין אַחַר הַבְּרִיָּה;

קְטַנָּה עַל הַגְּדוֹלָה -

הוֹלְכִין אַחַר הַגְּדוֹלָה;

הָיוּ שָׁווֹת -

הוֹלְכִין אַחַר הַפְּנִימִית.

 

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:

כַּף מֹאזְנַיִם שֶׁטְּלָיָהּ עַל שׁוּלֵי הַמֵּחַם:

מִבִּפְנִים - טָמֵא, מִבַּחוּץ - טָהוֹר.

טְלָיָהּ עַל צִדּוֹ:

בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ - טָהוֹר.

 

ברטנורא משנה יז

מהוהה. בגד ישן ובלוי.

שטלייה. כמו שטלאה. מלשון טלאי על גבי טלאי. כלומר ששם הישנה טלאי על החדשה.

הולכים אחר הבריאה. דנין אותה כדין הבריאה, אם טמאה טמאה, ואם טהורה טהורה.

קטנה על הגדולה. בין שתיהן מהוהות בין שתיהן בריאות.

הולכים אחר הגדולה. ואם הגדולה נקובה כמוציא רמון שבשבירה כזו נטהרה, גם הקטנה המחוברת עמה טהורה אף על פי שהיא שלימה. ואם הגדולה שלימה והרי היא מקבלת טומאה, אף הקטנה המחוברת עמה טמאה אף על פי שהיא נקובה במוציא רמון.

הולכים אחר הפנימית. אם טמאה הפנימית טמאה החיצונה, ואם הפנימית טהורה החיצונה נמי טהורה.

רבי שמעון אומר כף מאזנים. לפרושי מלתא דתנא קמא קאתי. ובכף מאזנים של מתכות טמאה איירי, דאם טלאה בתחתית המיחם מבפנים, טמא המיחם, ואם טלאה מבחוץ, טהור המיחם.

טלייה על צידה. שהדביק הטלאי על דפנות המיחם לא בתחתיתו, בין מבחוץ בין מבפנים טהור.

 

ומסקנא דכולה פרקין וטעמא דכולהו טמא מדרס וטמא טמא מת וטהור מכלום האמורים כאן, הוא: דכל דבר הראוי לשכיבה, והוא שיהיה עשוי לשכיבה או לישיבה או להשען עליו, טמא מדרס. לבד אם הוא כלי חרס דאינו מטמא מדרס. דהכי ילפינן מקרא דכתיב (ויקרא ט"ו) ואיש אשר יגע במשכבו, מקיש משכבו לו, מה הוא יש לו טהרה במקוה אף משכבו שיש לו טהרה במקוה, יצא כלי חרס שאין לו טהרה במקוה.

והמפץ העשוי לשכיבה, אף על פי שאין לו טהרה במקוה מדכתיב (שם י"א) כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם במים יובא, והאי לאו כלי הוא, מכל מקום טמא מדרס, דמרבינן ליה מקרא דכתיב כל המשכב, כל לרבות את המפץ, ואין לו טהרה עד שיחתך וישאר ממנו פחות מששה על ששה.

וכלי אבנים וכלי גללים וכלי אדמה, טהורים מכלום. וכן כל דבר הבא מן הים, טהור.

וכלי עץ הבא במדה, שמחזיק ארבעים סאה בלח שהם כוריים ביבש, נמי טהור מכלום, לפי שאינו מיטלטל מלא.

 

וכן דבר שאין עליו תורת כלי, או שיש לו תורת כלי ואינו ממשמשי אדם אלא משמשי משמשיו, טהור, כגון תרבוס של זיתים ומפץ של גתות וסדין של צורות, דאמרינן במתניתין שהן טהורין מכלום, דלא חשיבי כלים של משמשי אדם.